טוב הרבה זמן לא הייתי פה.. 21 בצבא בכל זאת..
זאת הייתה התקופה הכי קשה שיצא לי לסגור לאחרונה, הרבה חוסר ודאות ודברים מסביב שמוציאים את הראש למחשבות עמוקות עמוקות.
קרה לי מקרה ובו הבנתי מי החברים האמיתיים שלי ומי לא, או יותר נכון מי בן אדם בוגר ואחראי ומי בן אדם ילדותי.. קשה לי להגיד את זה אבל הבנתי שאני כנראה לא ממש מכירה את החברים שלי אם ככה הם (או לפחות חלקם) מתנהגים.
קשה להיות הרבה בצבא, אתה נשאב לתוך כל הבלאגן שיש מסביב ושוכח מהחברים, מהבית ומהחיים האישיים שלך.. פתאום כשאתה נמצא בבית אתה מרגישה נתק טוטאלי. לפעמים זה כיף ולפעמים מוזר - פתאום אתה מבין עד כמה הצבא הוא בעצם החיים שלך.
אם פעם הייתי ממש נגד להמשיך קבע בצבא היום אני כבר לא כל כך בטוחה שאני נגד, תכלס אולי זה הפתרון הכי "קל" אבל אם חושבים על זה רגע אני השתנתי ב180 מעלות בצבא ואני נמצאת במקום שאני יכולה רק להתקדם ממנו הלאה לתפקידים כל כך משמעותיים וחשובים.. למה לצאת לאזרחות ששם הכל חדש ושונה?
המערכת הצבאית מתישהו הופכת להיות חלק ממך ואתה פשוט לומד לחיות איתה.
אני מרגישה שהרבה משתנה מסביבי בזמן האחרון..