התרחיש הגרוע ביותר היה שאאנס על ידי זקן נמוך, הטוב ביותר שאמצא מישהו נחמד לסקס סביר, אך המציאות הייתה רחוקה משניהם.
לאחר סמול טוק של חמישה משפטים, בפתח הדירה, הוא שאל אותי ״do you like smoking?" קצת ירוק, שלושה ג׳וינטים עם צחוק קל עד שהוא הזמין אותי להשען על חזהו. אחרי דקה כבר ישבתי עליו, מתנשקים מהר-מהר כאילו בכל רגע השותף יפתח את הדלת. אינני שמה לב כשכפתוריי מכנסיי נפתחים ובוודאי לא במהירות בה חזיית התחרה הירקרקה שלי נפתחת. אני נהנת לשמוע שהציצי שלי לא נראים אמיתיים, לפעמים זה מרגיש קצת עצוב ולא מחמיא, כאילו הדבר היחיד שלא מזוייף בי נקנה גם. ידו ממשיכה ללטף את רגליי ובכל פעם מתקרבת קצת יותר אל פנים הירכיים.
כשראיתי את הזין שלו לא הצלחתי להסתיר את ההלם מהגודל העצום. הסתכלתי על שניהם בתדהמה וחייכתי. הצלחתי להכניס כמעט את כולו לפה, נותנת לו לזיין לי את הגרון, ככל שזה יותר חזק אני מרגישה פחות. אני תוהה כמה בנות יכולות לחייך עם זין בפה שלהן.
הוא משך אותי בחוזקה אל הספה, מפליק לי ושואל ״who taught you?!״ נוכח גילי הצעיר, מספר שמבוגרות ממנו לא מתקרבות בכלל לרמה שלי. אינני חוסכת בפרטים; אני מספרת לו בדיוק היכן ואיך רכשתי את הכישורים האלה. הוא מוסר ד״שׁ.
אני יכולה להמשיך ולפרט איך במשך שלוש שעות הוא זיין אותי כמו שרק איטלקים יודעים, איך גמרתי יותר פעם משאוכל לספר והוא גמר חמש פעמים, איך הקונדומים עפו בזה אחר זה ומה בדיוק היה טעם הזרע שלו. אבל הכתיבה שלי דומה להערכתי העצמית; מקטינה ומתביישת.
החוקיות הזו של פוסט בין נסיעות עושה לי טוב. חמש ארצות בשלוש יבשות. אמשיך להתערבב עם המקומיים, לעלות על טרמפים הזויים ובין לבין לנסות לעבוד וללמוד, להלחם עם עצמי כדי להחלים. להמנע מהכדורים ובאותה נשימה לקחת ארבעה גרם מהם בבת אחת. ובכל זאת, לא משנה כמה אטען שהדברים האלה גורמים לי להרגיש קצת יותר טוב,בשום קנה מידה לא אהיה מרוצה; אמנם גיליתי כמה קל להרוויח כסף, הן בדרכים המהוגנות והן באלה שגרמות לאנשים להרים גבה, ואפילו גיליתי את חוסר הבושה שלי מחדש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
