כשאני ממלאת את חלל הפה שלי באוכל והלחיים מתמלאות באוכל גם הן
זה כמו הקדמה, פרומו לחודשים הקרובים
שעצמות הלחיים שוב יחזרו להיות בלתי נראות
והג'ינס שוב לא יעלה עליי
אני מתאבלת על כל קלוריה
ועל כל פחממה
מלקה את עצמי בחיצים של תיעוב
וזה מרגיש כל כך אידיוטי לחשוב על זה כל כך הרבה
אבל יותר נורא שמעבר למחשבה לא מתבצעת שום פעולה.
אני לא עוצרת את עצמי
ולא מכה על חטא
הינה העליה הגיעה
הינה
חיכית לה כל כך הרבה זמן
הינה
תאכלי תשמיני ותשנאי את עצמך
תאכלי פחממות ואת הלב
תמצאי באוכל חבר
הינה
תזרקי את הבגדים החדשים לפח
וגם את הסיכוי שלך להתבלט ביופי שלך
ולכבוש איזו פסגה או לפחות זקפה
הינה שוב את במצב הצבירה המוכר שלך
טיפת עצב וטיפת גלוקוז
שלוש כפות קמח
ולהכניס למיקרוגל
קלי קלות
10 דקות הכננה
כאילו עומדת מנגד
כאילו זהו אינו פיך
כאילו זוהי אינה ידך שמושטת אל עבר עוד תענוג מיותר
כאילו שלא היית מעדיפה שיירו לך בראש.
כאליו שלא היית מעדיפה שיירו לך בראש.
שלא היית מעדיפה שיירו לך בראש.
היית מעדיפה שיירו לך בראש.
מעדיפה שיירו לך בראש.
שיירו לך בראש.
שייירו לך בראש.
שיירו לך בראש.
שיירו לך בראש.
שיירו לך בראש.
שיירו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
