עד שהגברת השמנה תשיר

 אתמול שרתי מול קהל גדול ושיכור.  עם מיקרופון והכל.

והחברים שלי עמדו והסתכלו, ט' עמד מאחורי הבר וחייך כמו ילד מוקסם מ' קיפצצה בהתרגשות וליל  חייכה בגאווה

אז שרתי, מילים ששרתי אלף פעם. ואפילו שלא שמעו אותי כל כך אני גאה בעצמי.

וגם קבעתי עם האסטרואיד.

אף פעם לא קבעתי עם אף אחד, תמיד כל המערכות יחסים שלי פשוט זרמו לזה איכשהו.

ועכשיו אנחנו נפגשים ואולי אפילו השבוע. ואני זוכרת אותך מקסים.

אני זוכרת שאמרת לי שאני "פשוט נורא יפה" בפשטות נוראית כזאת שגרמה לי לרצות לחבק אותך.

בטח אהיה נורא מובכת. בטח באותו יום יצאו לי מיליון חצ'קונים ואהיה חולה או משו.

ואני מרגישה רע, כי פתאום מסתבר שלחצי מהחברים שלי (אין לי הרבה) יש רגש כלשהו אלי.

אז אני לא מרגישה בנוח לשתף את רובם בזה שאני נפגשת עם מישהו.

ומחר אני עוברת לגור עם מישהו, שהכרתי רק לפני כמה שבועות.

כי האקס שותפה הכלבה שלי מעיפה אותי מהבית כי אמרתי שנשבר לי הזין מכל הבלאגן שהיא משאירה לי .

אתם יודעים איזה הקלה יש בלפגוש מישהו שאהבתם שנתיים ולא להרגיש כלום?

ואז עוד לשבת עם החברה החדשה שלו על כוס בירה ולדבר על פסיכולוגיה?

אחרי ההופעה הרגשתי באופוריה ובו זמנית כל כך רגישה ושבירה

שכשהשומר אמר לי "אני רוצה שתלכי ולא תחזרי אף פעם"

פשוט הלכתי למטבח ובכיתי ונתתי לט' ולמ' לחבק וללטף אותי כאילו אני חתול רחוב קטן.

והורג אותי לחשוב על מכתבי האהבה שהוא שלח לי,כשמילה -את- מודגשת בהאשמה.

ועל מ' שנישקה אותי והעיניים שלה נצצו. בבקשה תשארו חברים שלי,בבקשה.

אני לא יודעת. אני לא יודעת כלום.

אני רק רוצה כבר לסדר את המחסן שהולך להיות החדר שלי, להתמקם בו

למצוא עבודה ולקנות כמה ג'ינסים חדשים

ואז למצוא אוזניות טובות וללכת לישון מכורבלת עם עצמי והפנטזיות החמודות שלי.

במאפרה מונח מולי חצי ג'ויינט שאני שומרת לשעה שבה אני לא אצליח להירדם

אתם מכירים את השקט הזה שממלא את הראש כמו צמר גפן אחרי שמעשנים ירוק טוב?

עד כה את היחידה שהצליחה לגרום לי להירדם  פנים אל פנים תמיד אני שמפנה את הגב ומסובבת את הפנים לקיר

וכשאת שוכבת לי על היד לא מפריע לי שהיא נרדמת וברגעים כאלה את מרגישה כל כך נכונה ורכה

ואני רוצה לנשק את כולך, שתתמוססי ותספגי בי ובמצעים שלי .

אבל אני כל כך מבולבלת ולא שלווה בשאר הזמן, האושר  הזה הוא רגעי.

אני הולכת על הכביש הרטוב בלילה ולא מרגישה את הרגליים שלי,את הראש שלי נשרף מבפנים

אני דווקא כן מרגישה כאילו העור שלי עומד להתקלף ולנשור מעליי ואני כולי אתפרק.

ואיך אני יכולה להסביר לך את זה?

אני פשוט אקווה שהכל  יסתדר

אצלי אצלך ואצל כולם

ובעיקר הראש שלי

זה הוא פחות או יותר

שהתעוררתי בבוקר

וניסיתי להיזכר בפניו

ואז הבנתי כמה הוא לא חשוב

והוא רק עוד אחד מהאהבות הקטנות

המלאות בפוטנציאל לא להתמשש

אבל אם יום אחד תרצה לבוא

ולהקריא לי סיפורים של אתגר קרת

אני אתן לך לשחק לי בשיער

אפילו שאני שונאת את זה

שמושכים לי בחוטי מחשבה

ומסדרים אותם.

רק כי התעייפתי לנסות לסדר אותם לבד.

הכל באמת בסדר

נראה לי.