עד שהגברת השמנה תשיר

"אני פשוט רוצה לחבק אותך

אתמול דמיינתי אותך לידי במיטה וחיבקתי אותך נורא חזק

אה וגם שכבנו"

ואני רוצה להרוג את עצמי. 

כי אתמול הייתי בחדר ההוא והוא שכב לידי וכל הגוף שלו וכל כולו היה כל כך שונה ממך.

עור רך ולא מצולק, קעקועים שנראו כמו דיו שחורה מדי.

ולא נתתי לו להיכנס לתוכי,ולא נישקתי אותו על העיניים ועל המצח

אבל הריח שלו נשאר על הגוף שלי ליום שלם

ובלילה שתיתי הרבה יין והלכתי יחפה כל היום

ולפנות בוקר הלכתי לישון עם אנשים שאני לא מכירה כמעט

ואפילו לא היה לי מוזר.

רק שמישהו אחר חיבק אותי

ביחד עם כל הריח של ההוא

ואתה חשבת עלי ואולי חייכת.

הייתי צריכה ללכת כל כך רחוק בשביל לגלות שאני אוהבת אותך יותר מכל אדם אחר ועכשיו אני לא יכולה לשמוע את הקול שלך בפלאפון

אני לא אוכל להסתכל לך בעיניים, ואני לא מספיק אמיצה בשביל לספר לך את זה. אני רק מדמיינת את השקט שיפול עלינו, אחרי כל השיחות על אמון על בגידה ועל כמה שאנחנו חרא וכמה שאנחנו מאוהבים ובחיים לא נעשה את זה.

מה אני עושה, ילדה קטנה ומטומטמת שעכשיו גם חסרת בית.

הרגליים שלי מדממות מהליכות והידיים מסריחות מאקונומיקה.

ואני כמו עלה תלוש ברוח בעולם הזה

ואין לאן ללכת, ואין למי להתפלל.