my life sucks

טוב אז מה היה היום ....

היום זה היום האחרון שלי לבד בבית כי מחר ההורים שלי ואחי חוזרים לארץ והחופש האמיתי שלי ניגמר אבל אני חושבת שיהיה טוב.

טוב אז קמתי היום בבוקר והחלטתי שזה היום לעשות הליקס, ההורים עדיין בח"ול מה שאומר שהם לא ישימו לב כי הכסף שהשתמשתי בו היה מה שהם נתנו לי לבזבז בזמן שהם בחול אז הם לא ישאלו בשביל מה הכסף וגם בגלל שהשער שלי מכסה אותו אז אני אתם להם איזה שבוע או משהו ואז אני "אפתיע" אותם ונקווה שיהיה טוב. אם להגיד את האמת די פחדתי לעשות אותו, בעיקר כי אמרו לי שזה ממש כואב וכבר הייתי מוכנה לגרוע מכל אבל למרבה הפלא הכל טוב אני לא מרגישה כאבים או משהו ואני גם לא משותקת (טפו טפו טפו) או משהו כזה.

האמת שאני מתחילה לחשוש שאולי אני מכורה לפירסינג (יש בכלל זבר כזה? התמכרות לפירסינג?) זה לא כאילו אני נהנת מהכאב או משהו אבל אם ניספור את כל החורים שלי אז יש לי סך הכל שמונה חורים (שלוש חורים בכל אוזן, הליקס ועגיל באף) זה אומר משהו?.

אבל אף יום לא יכול לעבור אצלי בלי שמשהו רע יקרה..... וזה קרה. בערב דיברי בטלפון ובטעות הוא נפל........ לתוך השירותים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אז כמו שכולם עושים הדבר הראשון שעשיתי היה לפרק את הטלפון ולהביא פן ולנסות ליבש את הטלפון ואז כשהדלקתי אותו הוא לא קרא את הכרטיס סים שלי וגם הכפתור שמכבה ומדליק את המסך לא עובד!!!!!!!! ואחרי מלחמה ארוכה עם הטלפון והתקנה מחדש של כל התוכנה או משהו סוף סוף הסים שלי עבד אבל הכפתור הדפוק לא. 

ואחרי הרבה חפירות אני אפסיק לדבר שטויות ואאחל לכולם לילה טוב 

טוב אז האמת היא שלמרות כל השטויות שאני כותבת פה בדרך כלל שכחתי לציין את אחד הדברים החשובים שקורים\קרו לי השבוע אם לא כל החופש עד עכשיו.

ההורים שלי טסו ביחד עם אחי ועכשיו הייתי יכולה באמת להתחיל אתת החופש .. אבל לא תכננתי אותו כמ ושצריך. שלא כמו בסרטים שניה אחרי שכולם יצאו נישארתי לבד רק אני והבית ולא כמו בסרטים שבהם שניה אחרי שההורים יוצאים מתגנבים לבית מלא ילדים ומתחילים מסיבה, אבל אם זה היה תלוי בי זה בדיוק מה שהייתי עושה. כשהחלטתי להישאר בארץ תכננתי לעשות הרבה דברים כשההורים שלי יטסו אבל למרבה הצער שום דבר מעניין בימיוחד לא עלה לי בראש ולכן אני רואה שהעשרה ימים האלה שיכלו להיות הכי כיפיים בחופש שלי יהיו דווקא הכי משעממים. 

בימים כמו אלה הייתי ממש רוצה למצוא בנאדם כזה שאיתו אני יכולה לדבר שעות, על שטויות ועל דברים יותר חשובים, בנאדם שאני יכולה להתקשר או לסמס לו בכל שעות היום ולקבל ממנו את תשומת הלב המרבית ולא להרגיש כאילו אני נטל ושהוא רק מחכה שאני אנתק. אני רוצה למצוא בנאדם שהוא יוכל לספפר לי על הכל ואני אוכל לספר לו על הכל, והכי שוב שיגרום לי להרגיש מיוחדת. (וכן אני יודעת כמה קיטשי ודבילי זה נישמע אבל כנירא זה בגלל השעה)

ראיתי היום כתבה במאקו על דף מאוד פמיניסטי בפייסבוק ... עכשיו אני רוצה להבהיר שאין לי שום בעיה עם פמניסטיות אבל לכל דבר יש גבול. לעמוד קוראים גברים באוטובוס והוא מדבר על התנהגות של גברים באוטובוס, בעיקר על הדרך שבה הם יושבים. אני נסעת המון באוטובוסים, בשלוש שנים האחרונות אפשר להגיד שחצי מהחיים שלי התנהלו באוטובוסים. ישנתי בהם, אכלתי בהם ולמדתי בהם. אני מאמינה שבשלב הזה ראיתי הכל ועשיתי כמעט כל מה שאפשר לעשות באוטובוס (ולא במובן הכחול של המישפט). אני רוצה להגיד רק שלא רק גברים מתנהגים ככה, גם אני ישבתי עם רגליים מפוסקות כי זאת בעיה להיות בנאדם בעל רגלים ארוכות באוטובוס, הרווחים בין המושבים די צפופים ולא מאפשרים לאנשים גבוהים וארוכי רגלים לשבת בהם בשום צורה אחרת. אבל זה לא הדבר הכי "נורא" שעשיתי באוטובוס. באחד הימים שנסעתי באחת ההנסיעות הארוכות האלו הייתי ממש עייפה והמושב לידי היה ריק אז הרמתי את הרגליים ונישכבתי על המושבים ונירדמתי , הכי מביך זה שבשלב מסויים משהו רצה לשבת לידי והוא היה צריך לנער ואותי כדי שאני אתעורר.

בכל מקרה מה שרציתי להגיד זה שכן יש מקרים שבהם הגברים יושבים באוטובוס בצורה ... לא נעימה בעיקר כשהם סתם מתפרסים על מושבים ללא סיבה ניראת לעין אבל לא כל הגברים עושים זאת ואם כן אז לא בכוונה  וגם הבעיה היא לא רק בגברים, האוטובוסים הם גם לא בדיוק המקום נכי נוח להעביר בו את הזמן אז כל אחד מוצא את הדרך שלו לשבת ואם את לא מבינה את הבעיה שהיא לא רק בגברים אז כנירא לא נסעת הרבה באוטובוסים בחיים שלך כי רק שתדעו שגם נשים לפעמים יושבות בצורה "לא נעימה"