לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

my life sucks



כינוי:  _just myself_

בת: 30





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

5/2011


הורים זה כזה דבר מעצבן, אני לא מבינה מה הם חושבים לעצמם? מה רק הם מתעייפים כי הם עובדים כל היום או בנסיעות כל היום (ועוד כל מיני שטויות כאלה) אז יש לי חדשות בשבילם, לא לא רק הם. אני נוסעת נוסעת כמעט יותר זמן מהם והנסיעות שלי הם באוטובוס ציבורי וכשנוסעים בין עיר לעיר באוטובוס ציבורי אז זה אחד הדברי המעייפים ביותר שעשיתי בחיים. גם אם אני אחזור יותר מאוחר מהם (ויש ימים כאלה או לפחות היו) הם יעצבנו אותי ויציקו לי עם ה"עבודות בית" שלהם: "לכי תשטפי את זה" ,"לכי תזרקי את זה", "לכי תביאי את זה", "לכי תחזירי את זה", די נשבר לי מהם אין לי כוח לזה עם בא להם שירימו את התחת וילכו  לעשות את זה לבד, הם לא נכים או משהו אז מה? למה דווקא אני? וחוץ מזה כשאני שואלת למה אחי (כן יש לי אח שקטן ממני בשש שנים בערך) לא יכול לעשות את זה אז זה תמיד אותה תשובה מטומטמת- כי בגיל שלו את לא עשית שום דבר גם כן- טוב על מי אתם עובדים וגם אם לא גם אתם בגיל שלי לא עשיתם הרבה דברי שאני כן עושה: לא ראיתם טלוויזה בכמוות כמו שאני רואה (טוב אבל זה כי לא היה משהו מעניין לראות), לא היה לכם מחשבים (או ששוב, הם לא היו בנויים כמו היום ובגלל זה הם היו משעממים) אז בטח שכל מה שעשיתם זה "לעזור" להורים שלכם. ובצפר בכלל אני לא אדבר (או שכן בעצם) למה בכלל צריך להמשיך לילמוד אחרי שכבר עשיתי את כל המבחנים ואם אני לא טועה כל המורים כבר הגישו ציונים למה עו אני שם? סתם כדי לבזבז את הזמן? ברור שהמורים יכולים למצוא הרבה תרוצים בשביל השאלה הזאת אבל בגדול אני לא חושבת ששום תשובה תתאים לי כי כן שנה הבאה יש לי בגרויות אבל רק בסוף שנה ואני כמעט בטוחה (אלה אם כן פיספסתי או שכחתו מילה או שתיים של המורה) שלא צריך שום חומר מהשנה הזאת לבגרויות אולי רק למקצוע או שניים. גם מהקטע החברתי אני לא כזה מרוצה, אני כן חושבת שבסופו של דבר כל אחד החי בבועה משלו ויוצר לעצמו בבועה הזאת עולם משלו, הוא שם לב רק למה שבדרך כזאת או אחרת משפיעה עליו או על מי שקשור (מאוד) אליו אבל כבל מה שקשור לשאר הסביבה אין לא שום צורך לדעת. כרע הייתי מאוד שמחה ליצור לעצמי בועה כזאת ולהיות האאוטסידרית אבל עד כמה שסמתי לב זה לא כל כך הולך לי אני לא יכולה כמעט להעביר יום שלם בלי לדבר אפילו מילה אחת עם משהו שיושב לידי או בסביבה. אני יודעת שכתבתי כבר שאני לא רוצה להיתלונן אבל משום מה זה תמיד מלווה באבל ואני מקווה שבשלב כזה או אחר זה ישתנה. אולי אחרי שאני אשתחרר קצת והוצאי את כל הכעס או מה שזה לא יהיה אני אפסיק אם זה אבל עד אז כניראה שאין לי כל כך מה לעשות בקשר לזה...

נכתב על ידי _just myself_ , 24/5/2011 18:52  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עוד יום בחיי...


היתיישבתי היום מול המחשב - ואני יודעת שזה נשמע כאילו כל החיים שלי סביבו ובעצם אולי זה נכון אני לא האדם הנכון לשאול אותו את זה - בכל אופן פתחתי את הבלוג שלי ודיפדפתי קצת בין הבלוגים. אני זוכרת שיום אחד אתי לחברה הכי טובה שלי שהיא בעצם בת דודה שלי והיא ישבה מול בלוג של משהיא שכנירא בסוף תסיים את היים שלה בתור אנורקסית, היא הייתה עוד אחת מאלה שעושות דיאטות רצחניות כאלה בשביל להיראות רזות וכל החרא הזאת.... אני באמת לא מבינה מה היא עושה, לעצמה ולקוראים. היא כתבה מה היא אוכלת כל יום וכל השטויות האלה. היא מתנהגת כאילו זה בסר כאילו אין שום סיכוי שבעולם שבסוף היא תהיה אנורקסת כאילו זה בסדר לצום במשך שלושה ימים (ויותר). אני מבינה שבסופו של דבר היא מו כל אחד אחר שפתח בלוג, היא בסך הכל רוצה שמשהו יקשיב לה (או במקרה שלנו "יקרא" את המחשבות שלה). אני לא אגיד שאני ניראת פצצה אבל אני גם לא מי יודע מה שמנה, אני יכולה להסתובב עם חברות שלי ולספר לכולם כמה אני שמנה וכמה שאני ניראת ככה או אחרת אבל בסך הכל אני חושבת שכל אחת (ואחד) צריכה להיתייחס לגוף שלה בצורה נורמלית היא לא צריכה להרעיב את עצמה.... ובישביל מה בשביל שאיזה בן יסתכל עליך, ואם הוא מסתכל עליך רק בגלל שאת רזה יותר משאר הבנות שמסביבך אז הוא לא שווה את זה. בכל מקרה אני לא כאן בשביל לתת עצות לגיזרה של אף אחד אני רק רציתי לציין איזה נקודה שאני חושבת שהיא לא בסדר ושהיא משפיעה גם על הקוראים וגם על הכותבים, והיא משפיעה בצורה רעה על שני הצדדים.

בצפראני חושבת שבצפר זה אחד המקומות שהכי גורמים להרגשה רעה. אתה בא לשם כי אתה חייב להיות שם ואתה נמצא שם לפחות חמישה ימים בשבוע (בדרך כלל) ודי הרבה שעות ביום. אתה נמצא סביב אנשים שאת חלקם אתה לא כל כך אוהב (בלשון המעטה). אתה צריך לסבול את הנוכחות שלהם כמעט כל נהים סביבך או לידך. הדרך הכי טובה לעבור עוד איך שהוא יום לימודים הוא פשוט ליצור בועה סביבך אבל גם עם זה יש בעיה כי בסופו של דבר כשתיצתרך עזרה של משהו או כתף להישען עליה לא תהיה לך אחת.

אם כבר הזכרתי את הבלוגים שנותנים עצות, אני לא חושבת שצריך בכלל להיות דבר כזה ככאילו אנשים מה אתם יודעים מהחיים שלכם רוב הבלוגרים לא מעל גיל 25 נגיד ואם נגזים אז 30 אבל בגדול רוב המגיבים הם בערך עד גיל 25-27 אז כאילו מה עשיתם בחיים שלכם שאתם יכולים לתת לי עצות, גם אם אתם גדולים ממני ב10 שנים אני ל כל כך בטוחה שאתם יכולים להציעה לי עצות מי יודע מה. קראתי לא מזמן בלוג של משהי שבסופו של דבר צודקת הבלוגים מפוצצים במלא ילדות בנות 12-14 (כן אני כמעט בגילם ובכל זאת אני יורדת עליהן) שנותנות עצות על ימין ועל שמאל, אני יודעת שכשאני הייתי בגילם לא ידעתי איזה עצות לתת לעצמי אבל לאחרים כלל.

ואו אני מרגישה כאילו אני רק יורדת על אנשים וזה מרגיש די טוב מצד אד אבל מצד שני זה לא. גם אני הייתי פעם (לא כל כך מזמן) ילדה כזאת שפתחה בתמימותה אתר ויעצה עצות (מטומטמות) לאנשים שהיא בבחיים לא ראתה ואני מצטער אל זה עכשיו. אז כן בואו נחזור לנושא "המרכזי" כמו שמצויין בכותרת התחלתי את "זה" כיאור של ום בחיי אז בואו נודה בזה החיים שלי (לפחות) משעממים אש כמו (כמעט) יום של כל ילד בגילי. בואו נירא.... אני קמה כל יום בחמש וחצי, כן 5:30, מה לעשות זה מה שקורה כשלומדים בעיר אחרת, בכל מקרה אני נוסעת שעה כל יום עד לבצפר. אני "מבלה" בין חמש לעשר שעות, חמישה ימי בשבוע בבצפר ואז אני עוד נוסעת שעה וחצי עד לבית (במקרה הטוב שאני לא מפספסת אוטובוס) מה שאומר שאני מגיעה לבית בין השעות 14:30 (במקרה ממש טוב) ל18:30, ואז כולם מתפלאים למה אני כל כך עייפה, נחשו (אולי כי אני נימצאת בנסיעות כמעט כל יום משהו כמו שעתיים וחצי שלוש). אחרי שאני סוף סוף מגיעה לבית אני עייפה אש (כמו שכבר ציינתי) יש לי מבחנים, שיעורים וכמובן לא לשכוח מחשב וטלוויזה כי איזה ילד יכול לחיות בלי זה (כן אני לא אשלה אתכם גם אני אוהבת לשבת מול המחשב והטלוויזה ומי שאומר לכם שהוא לא, הוא עובד עליכם). כן וככה פחות או ותר מסתיים היום שלי (כמו שכבר אמרתי החיים שלי משעממים).  

מקווה שלא שיעממתי אתכם למוות :|

נכתב על ידי _just myself_ , 23/5/2011 11:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




טוב אז החלטתי שהדרך הכי טובה לישפוך רגשות היא ליכתוב אותם, ואפילו יותר טוב זה ליכתוב אותם בלי (כמעט) שום דרך לגלות מי כתב אותם. אני יודעת שכמעט לכל מתבגר עולות בראש אותן המחשבות שעולות לי בראש ושבעצם החיים שלי לא שונים כל כך מחיים של משהו אחר אבל אני צריכה למצוא לעצמי מקום לשפוך בו את הלב ואם אין לי למי לשפוך את הלב לפחות שיהיה מקום כזה, מקום שבו אני אוכל באמת לכתוב מה אני מרגישה אולי זה מטומטם ונאיבי אבל לפחות זה אמיתי. אז כן זה לא איזה סיפור בהמשכים או משהו כזה אני גם לא בטוחה שזה יהיה מעניין כל כך אז אם זה לא פשוט תחזרו לדף הקודם שהייתם בו ואל תטרחו להגיב סתם כי אני לא כותבת את זה בשביל התגובות.


לפי דעתי חיים של מתבגרים הם החיים הכי קשים, אתה צריך לרצות את ההורים, המורים, החברים בעצם את כולם, את כל הסובבים אותך וברגע שאתה מתחיל לא לדפוק חשבון אתה נדפק יותר מכולם ברוב המקרים. טוב אז אני לא אחפור עכשיו יותר מידי כי בעצם כל מה שרציתי להגיד זה שזאת ההתחלה שלי, אני כן כי בעצם זה הכי קרוב למקום שבו אני יכולה לשפוך את עצמי (אני יודעת שזה נשמע דפוק) וכמו שכבר אמרתי אני לא כותבת את זה בשביל התגובות או בשביל לרצות אף אחד אני עושה את זה בשביל עצמי.

נכתב על ידי _just myself_ , 23/5/2011 00:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל_just myself_ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על _just myself_ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)