הורים זה כזה דבר מעצבן, אני לא מבינה מה הם חושבים לעצמם? מה רק הם מתעייפים כי הם עובדים כל היום או בנסיעות כל היום (ועוד כל מיני שטויות כאלה) אז יש לי חדשות בשבילם, לא לא רק הם. אני נוסעת נוסעת כמעט יותר זמן מהם והנסיעות שלי הם באוטובוס ציבורי וכשנוסעים בין עיר לעיר באוטובוס ציבורי אז זה אחד הדברי המעייפים ביותר שעשיתי בחיים. גם אם אני אחזור יותר מאוחר מהם (ויש ימים כאלה או לפחות היו) הם יעצבנו אותי ויציקו לי עם ה"עבודות בית" שלהם: "לכי תשטפי את זה" ,"לכי תזרקי את זה", "לכי תביאי את זה", "לכי תחזירי את זה", די נשבר לי מהם אין לי כוח לזה עם בא להם שירימו את התחת וילכו לעשות את זה לבד, הם לא נכים או משהו אז מה? למה דווקא אני? וחוץ מזה כשאני שואלת למה אחי (כן יש לי אח שקטן ממני בשש שנים בערך) לא יכול לעשות את זה אז זה תמיד אותה תשובה מטומטמת- כי בגיל שלו את לא עשית שום דבר גם כן- טוב על מי אתם עובדים וגם אם לא גם אתם בגיל שלי לא עשיתם הרבה דברי שאני כן עושה: לא ראיתם טלוויזה בכמוות כמו שאני רואה (טוב אבל זה כי לא היה משהו מעניין לראות), לא היה לכם מחשבים (או ששוב, הם לא היו בנויים כמו היום ובגלל זה הם היו משעממים) אז בטח שכל מה שעשיתם זה "לעזור" להורים שלכם. ובצפר בכלל אני לא אדבר (או שכן בעצם) למה בכלל צריך להמשיך לילמוד אחרי שכבר עשיתי את כל המבחנים ואם אני לא טועה כל המורים כבר הגישו ציונים למה עו אני שם? סתם כדי לבזבז את הזמן? ברור שהמורים יכולים למצוא הרבה תרוצים בשביל השאלה הזאת אבל בגדול אני לא חושבת ששום תשובה תתאים לי כי כן שנה הבאה יש לי בגרויות אבל רק בסוף שנה ואני כמעט בטוחה (אלה אם כן פיספסתי או שכחתו מילה או שתיים של המורה) שלא צריך שום חומר מהשנה הזאת לבגרויות אולי רק למקצוע או שניים. גם מהקטע החברתי אני לא כזה מרוצה, אני כן חושבת שבסופו של דבר כל אחד החי בבועה משלו ויוצר לעצמו בבועה הזאת עולם משלו, הוא שם לב רק למה שבדרך כזאת או אחרת משפיעה עליו או על מי שקשור (מאוד) אליו אבל כבל מה שקשור לשאר הסביבה אין לא שום צורך לדעת. כרע הייתי מאוד שמחה ליצור לעצמי בועה כזאת ולהיות האאוטסידרית אבל עד כמה שסמתי לב זה לא כל כך הולך לי אני לא יכולה כמעט להעביר יום שלם בלי לדבר אפילו מילה אחת עם משהו שיושב לידי או בסביבה. אני יודעת שכתבתי כבר שאני לא רוצה להיתלונן אבל משום מה זה תמיד מלווה באבל ואני מקווה שבשלב כזה או אחר זה ישתנה. אולי אחרי שאני אשתחרר קצת והוצאי את כל הכעס או מה שזה לא יהיה אני אפסיק אם זה אבל עד אז כניראה שאין לי כל כך מה לעשות בקשר לזה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
