היתיישבתי היום מול המחשב - ואני יודעת שזה נשמע כאילו כל החיים שלי סביבו ובעצם אולי זה נכון אני לא האדם הנכון לשאול אותו את זה - בכל אופן פתחתי את הבלוג שלי ודיפדפתי קצת בין הבלוגים. אני זוכרת שיום אחד אתי לחברה הכי טובה שלי שהיא בעצם בת דודה שלי והיא ישבה מול בלוג של משהיא שכנירא בסוף תסיים את היים שלה בתור אנורקסית, היא הייתה עוד אחת מאלה שעושות דיאטות רצחניות כאלה בשביל להיראות רזות וכל החרא הזאת.... אני באמת לא מבינה מה היא עושה, לעצמה ולקוראים. היא כתבה מה היא אוכלת כל יום וכל השטויות האלה. היא מתנהגת כאילו זה בסר כאילו אין שום סיכוי שבעולם שבסוף היא תהיה אנורקסת כאילו זה בסדר לצום במשך שלושה ימים (ויותר). אני מבינה שבסופו של דבר היא מו כל אחד אחר שפתח בלוג, היא בסך הכל רוצה שמשהו יקשיב לה (או במקרה שלנו "יקרא" את המחשבות שלה). אני לא אגיד שאני ניראת פצצה אבל אני גם לא מי יודע מה שמנה, אני יכולה להסתובב עם חברות שלי ולספר לכולם כמה אני שמנה וכמה שאני ניראת ככה או אחרת אבל בסך הכל אני חושבת שכל אחת (ואחד) צריכה להיתייחס לגוף שלה בצורה נורמלית היא לא צריכה להרעיב את עצמה.... ובישביל מה בשביל שאיזה בן יסתכל עליך, ואם הוא מסתכל עליך רק בגלל שאת רזה יותר משאר הבנות שמסביבך אז הוא לא שווה את זה. בכל מקרה אני לא כאן בשביל לתת עצות לגיזרה של אף אחד אני רק רציתי לציין איזה נקודה שאני חושבת שהיא לא בסדר ושהיא משפיעה גם על הקוראים וגם על הכותבים, והיא משפיעה בצורה רעה על שני הצדדים.
בצפראני חושבת שבצפר זה אחד המקומות שהכי גורמים להרגשה רעה. אתה בא לשם כי אתה חייב להיות שם ואתה נמצא שם לפחות חמישה ימים בשבוע (בדרך כלל) ודי הרבה שעות ביום. אתה נמצא סביב אנשים שאת חלקם אתה לא כל כך אוהב (בלשון המעטה). אתה צריך לסבול את הנוכחות שלהם כמעט כל נהים סביבך או לידך. הדרך הכי טובה לעבור עוד איך שהוא יום לימודים הוא פשוט ליצור בועה סביבך אבל גם עם זה יש בעיה כי בסופו של דבר כשתיצתרך עזרה של משהו או כתף להישען עליה לא תהיה לך אחת.
אם כבר הזכרתי את הבלוגים שנותנים עצות, אני לא חושבת שצריך בכלל להיות דבר כזה ככאילו אנשים מה אתם יודעים מהחיים שלכם רוב הבלוגרים לא מעל גיל 25 נגיד ואם נגזים אז 30 אבל בגדול רוב המגיבים הם בערך עד גיל 25-27 אז כאילו מה עשיתם בחיים שלכם שאתם יכולים לתת לי עצות, גם אם אתם גדולים ממני ב10 שנים אני ל כל כך בטוחה שאתם יכולים להציעה לי עצות מי יודע מה. קראתי לא מזמן בלוג של משהי שבסופו של דבר צודקת הבלוגים מפוצצים במלא ילדות בנות 12-14 (כן אני כמעט בגילם ובכל זאת אני יורדת עליהן) שנותנות עצות על ימין ועל שמאל, אני יודעת שכשאני הייתי בגילם לא ידעתי איזה עצות לתת לעצמי אבל לאחרים כלל.
ואו אני מרגישה כאילו אני רק יורדת על אנשים וזה מרגיש די טוב מצד אד אבל מצד שני זה לא. גם אני הייתי פעם (לא כל כך מזמן) ילדה כזאת שפתחה בתמימותה אתר ויעצה עצות (מטומטמות) לאנשים שהיא בבחיים לא ראתה ואני מצטער אל זה עכשיו. אז כן בואו נחזור לנושא "המרכזי" כמו שמצויין בכותרת התחלתי את "זה" כיאור של ום בחיי אז בואו נודה בזה החיים שלי (לפחות) משעממים אש כמו (כמעט) יום של כל ילד בגילי. בואו נירא.... אני קמה כל יום בחמש וחצי, כן 5:30, מה לעשות זה מה שקורה כשלומדים בעיר אחרת, בכל מקרה אני נוסעת שעה כל יום עד לבצפר. אני "מבלה" בין חמש לעשר שעות, חמישה ימי בשבוע בבצפר ואז אני עוד נוסעת שעה וחצי עד לבית (במקרה הטוב שאני לא מפספסת אוטובוס) מה שאומר שאני מגיעה לבית בין השעות 14:30 (במקרה ממש טוב) ל18:30, ואז כולם מתפלאים למה אני כל כך עייפה, נחשו (אולי כי אני נימצאת בנסיעות כמעט כל יום משהו כמו שעתיים וחצי שלוש). אחרי שאני סוף סוף מגיעה לבית אני עייפה אש (כמו שכבר ציינתי) יש לי מבחנים, שיעורים וכמובן לא לשכוח מחשב וטלוויזה כי איזה ילד יכול לחיות בלי זה (כן אני לא אשלה אתכם גם אני אוהבת לשבת מול המחשב והטלוויזה ומי שאומר לכם שהוא לא, הוא עובד עליכם). כן וככה פחות או ותר מסתיים היום שלי (כמו שכבר אמרתי החיים שלי משעממים).
מקווה שלא שיעממתי אתכם למוות :|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
