אני נזכרת גם שאתמול נעלם לי הפלאפון ואין לי איך להשיג אף אחד .. טוב נו ..
אם היקום כול כך מתעקש שאני אשאר בבית ... אז בסדר !
אני נאנחת בקול .. ופתאום ממש מתחשק לי קפה , אז אני מתהפכת לצד השני של המיטה ומתכסה בשמיכה.
לעזאזל עם הכול ... אין לי אפילו כוח לקום לקפה [!!]
כנראה שנרדמתי לכמה דקות כי כשעייני שוב נפקחות אני מרגישה כאילו נעצו לי מסמרים למוח.
בואו אני אציג את עצמי לפני שאני אתחיל לסבך לכם את הראש ^^ .
אני רוצה ששמי ישאר אנונימי , אבל אתם מוזמנים לקרוא לי מעיין... זה יהיה שמי.
אני בת כמעט 16 ואני רוקדת בלט .
החלום ההכי גדול שלי הוא להופיע בתור בלרינה מפורסמת בחו"ל ... אבל הכול חלומות
[מה נעשה ... ]
אני לומדת במגמת מחול בבית הספר שלי ובמגמת ביולוגיה, יש לי אח קטן ושתי אחיות שגם הן קטנות מימני .
הצבע האהוב עליי הוא כחול עמוק , ואתמול נעלם לי הפלאפון [אני מקווה שגנבו אותו כי הוא חתיכת זבל ישן]
ואני מזהירה אותכם שאני בנאדם מוזר .
ולא רק שאני בנאדם מוזר .. חשוב שתדעו , אני לסבית .
כן !
ל-ס-ב-י-ת
כול כך נורא ...
ויש לי חברה מקסימה ביותר ... שהיא כישרון מהלך על 2, היא מציירת ומנגנת ושרה טיפה ..
ואני אוהבת אותה נורא .
עכשיו כול מי שבא לכתוב לי "איכס שמרי לעצמך" או משהו כזה [ואני מכירה תגובות כאלו טוב מאוד]
תשמרו לעצמכם ... כי אני לא באה לפה כדי לספר את הסיפור שלי או משהו ..
אני רוצה לתמוך באלו שלא יכולים לספר.
טוב אז אחרי שהכרתם אותי טיפה ... אני יכולה סוף סוף להתחיל לכתוב כמו שצריך , נו טוב .. כמעט .
כדי שתבינו טיפה יותר טוב את הסיפור שלי , אני צריכה לספר אותו ממהתחלה ..
*נשימה עמוקה *
אז יאללה לעבודה .
נולדתי בעיר יחסית קטנה ברוסיה .. בערך בגודל של תל-אביב למען ההשווה.
גדלתי למשפחה חד הורית , וסבא וסבתא ובת דודה עם המון חתולים , שתי כלבים ופרה שמכרו אותה מאוחר יותר.
למרות שנולדתי עירונית [זאת אומרת בעיר ] אני אהבתי תמיד את הכפר יותר .. מקום הרבה יותר יפה לטעמי.
עלינו [אני ואמא שלי] בשנת 2001 לארץ והיא התחתנה עם מי שאני קוראת לו אבא, שנה- שנתיים לאחר העלייה .
אחי הקטן נולד כשהייתי בת 6 , ואחריו אחותי הקטנה , שנה אחרי שאחי נולד כבר היינו במטוס לשליחות בת חמש שנים
בגרמניה , ועברנו לגור בברלין .. העיר הבירה .
אני צריכה להגיד פה את האמת .. היה קשה , והיה מפחיד ואני לא מתכוונת לאנטישמיות , או לזה שכולם שונים ממך ..
בתור ילדה בת 8 , לעזוב את החברים ואת המשפחה שלך זה מפחיד , לעזוב את המקום המוכור זה תמיד מפחיד למען האמת.
למרות זאת אהבתי את ברלין .. מאוד .
אהבתי את הפארק העצוב מתחת לבית , את הדירה הענקית והישנה ואת החדר שלי , ומהר מאוד התרגלתי להכול ..
התחלתי ללמוד בבית ספר יהודי בברלין וגם זה היה קשה ..
לא הייתי מקובלת , והייתי מוזרה לילדים האחרים , כי לא ידעתי את השפה ולבשתי בגדים אחרים ..
והיה קל לרדת עליי כי הייתי בוכה מייד מכול דבר .
אני לא יכולה להאשים אותם , ילדים יכולים להיות בדרך כלל נורא אכזריים בלי אפילו לשים לב .. אבל הייתי דיי בודדה.
הייתה לי חברה טובה אחת , שהייתה משוגעת על כול הראש כמוני , האמינה בפיות ובכוחות [כי איזה ילדה קטנה לא הייתה רוצה?]
ובגלל שבחצר בית הספר הייתה חורשה היינו משחקות שמה כאילו שיש לנו כוחות .
ואז בכיתה ד' היא עזבה לבית ספר אחר , ונשארתי לבד .. רק אני והכיתה שלי .
והם היו צוחקים עליי , הרבה , והייתי חוזרת הביתה בוכה הרבה פעמים .
ואז העבירו אותי לבית ספר חב"ד ... לכיתה ו' .
אני לא ממש זוכרת משהו מהשנה הזאתי , אבל הפעם אני הייתי הרעה והאחרים הלכו איתי .
ואז חזרנו לארץ וההורים שלי התגרשו ...
ידעתי שזה יבוא מתישהו , אבל פחדתי והדחקתי את זה והתחלתי לחתוך את עצמי , כי הייתי בטוחה שזה באשמתי ..
ואז הפסקתי , אחרי שראיתי איזה סרט על ילדה שהתעללו בה והיא החליטה שהיא עושה בדיוק ההפך מימני ונשארת חזקה.
ואז עברה שנה ... כיתה ז' שהייתה מעצבנת נורא חלפה לה .. ולמרות הריבים עם כול החברות שלי איכשהו עברתי את זה
בלי הרבה נזק ...
בכיתה ח' התחברתי עם חבורה של בנות שהיו החברות ההכי טובות שלי ואחת מהן , באמצע השנה יצאה מהארון כלסבית .
היינו בשוק .. בהתחלה תמכנו בה , אבל אחת הבנות בחבורה שלנו התחילה ללכלך עלייה ולאט לאט התרחקנו ממנה ..
טוב , נגמרת השנה לאט לאט ואז בחופש הגדול שוב התחלנו להיפגש בפארקים ולדבר ובתחילת כיתה ט' היינו חבורה
מחודשת עם 4 בנות חדשות בה .. [בהתחלנה היינו 4 ]
ואז אני יצאתי מהארון , בערך .. רק בפני החברות הקרובות שלי ולא בפני הלסבית האחרת , כי הייתי דלוקה עלייה
[באותו זמן גם היה לי חבר .. כן כן ... אני יודעת .. ]
נמממ ... ואז גם סיפרתי לה , והתחלנו להתרחק ואני נשארתי שוב לבד , ככי גם החבורה שלי התחילה להתרחק מימני ..
ושוב התחלתי לחתוך , בלי לספר לאף אחד ... אבל אז התחלתי לצייר , הרבה , כמעט כול הזמן וזה העביר את הכאב .
אני אוהבת לצייר ^^
כיתה ט' נגמרה בזה שנפרדתי מהחבר שלי , ויצאתי מהארון [לא בפני ההורים שלי ]
והקיץ של סוף כיתה ט' .. איזה שיעמום זה היה [לפחות בחצי הראשון שלו ]
ואבא שלי עמד להתחתן , והתחלתי להסתובב עם הלסבית האחרת [כבר לא זוכרת איך זה קרה ..]
אבל נהנתי תמיד בחברתה , ואז פעם כשהייתי שיכורה מתה ומדוכאת טיפה והיא התחברה לפייסבוק , כתבתי לה שאני עדיין
לא שחכתי אותה , ועדיין אוהבת אותה..
וביולי ה-21 היא הציעה לי לצאת [פאק סוף סוף !!! ]
ומאז אנחנו יחד .. וזה הכול <3
משעמם משהו ... אה ? XD
מקווה שאיכשהו הצלחתם לקרוא את זה בלי למות .. לקח לי יום שלם לכתוב את זה ..
אני מבטיחה להמשיך לכתוב ולעדכן ...
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
