לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

יומנה של -XXXX-


אני פה . אני חייה . אז תנו לי לחיות !


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2013

מזאת אומרת אני אחרת ?!



יום שבת בערב - 21:35

 חברים וחברות , דמיינו לעצמכם אתם קמים יום אחד ובתמימותכם ניגשים למראה 

כשהפלא ופלא ... 

אתם מביטים במראה ורואים אדם שונה לגמריי מבדרך כלל. 

ואני לא מדברת פה על המצב הרגיל , אלא על בנאדם שונה לגמריי . 

שיער אחר , גוף אחר , גוון עור ועיינים שונות לחלוטין . 

מה. לעזאזל . הייתם . עושים . אז ?! 

טוב אז במקרה שלי הייתי מורידה את הפוסטר ה-"כמעט גודל אנושי" של איזה 

דמות אנימה מוכרת מהמראה , ואז מתחילה להיתחרפן מאיך שאני באמת נראת . 

כן אבל זאת אני .. ואני לא יצור של בקרים [בדרך כלל ] . 


 
עזבו עזבו .. לא את זה רציתי להגיד .. 
ושאלת המליון להפעם היא :
"איך הייתם מרגישים אם הייתם מתעוררים בבוקר בתחושב שמשהו שונה בכם?"
למען האמת , לפני כמה חודשים חוויתי את התחושה ההזוייה הזאת בעצמי . 

רציתי לצרוח ולא הבנתי מה לא בסדר בי פתאום .. 
זה הטריף אותי לגמריי , כי למרות שהייתי מודעת לעובדה שמשהו שונה , לא הצלחתי 
בשום פנים ואופן לעלות על מה שזה יכול היה להיות . 
התהלכתי בחדר כמו משוגעת במעגלים וניסיתי בכוח לגרום למוח שלי לפעול . 
לאחר כמה שבועות \ ימים התחלתי סוף סוף להפנים שהמוח שלי מפסיק להתכחש לעצמו.. 
פשוט סוף סוף הצלחתי להבין למה אני כול כך שונה מכולם. 
ואז הגיעו לאט לאט השאלות .. 
למה אני ? 
איך זה קרה ? 
מתי זה קרה ? 
התחלתי לשאול את עצמי שאלות פילוסופיות יותר מזה, כמו לדוגמה : 
"למה המוח מתכחש לדברים ברורים מאיליו ? " 
[כמו למשל הפוסטר שמודבק למראה מההקדמה .. הרי ברור שזה פוסטר ולא השתקפות ] 
ובאיזשהו שלב הגיעה האשמה הנוראית הזאת עם הסוד שאני שומרת . 
אני כבר לא יודעת מה הוציא אותי מזה , אבל באיזשהו שלב הבנתי שמי שגורם את כול הנזק זאת אני. 
ובגלל שהבנתי שבסופו של דבר אני אגיע למכון גמילה , או אסיים את חיי הפסקתי ... עם הכול .
הפסקתי לשתות , לחתוך , לבכות ואפילו להישאר ערה עד מאוחר ולפוצץ את עצמי בגלידה . 
הצלחתי להבין בעצמי שאני לא רוצה לדפוק את החיים בהמשך , אז הפסקתי. 
טוב לא בדיוק ... אבל כמעט .
ואני עדיין משתדלת להפסיק לחתוך , זה פשוט נהייה לאט לאט סם בשבילי ואני חייבת להמשיך . 
פה אני רוצה בהקשר להסביר על פרוייקט הפרפר /יום הפרפר שהיה לפני כמה זמן . 

*מי שלא מעוניין לקרוא את זה יכול לדלג לחלק המסומן בשתי כוכביות בסוף הקטע ולהמשיך משם*
פרוייקט הפרפר נועד כדי לעזור לאנשים שחותכים את עצמם ,להפסיק . 
כול מי שחותך מצייר פרפר על המקום שבו הוא חותך , וקוראלו בשם של בנאדם שקרוב אליו והופך את הפרפר לחבר הכי קרוב שלו . 
אם הוא חותך לפני שהפרפר נעלם (מציירים עם עטים או טושים ככה שהוא יוכל לדהות)
הוא הורג אותו , ואם הוא מצליח לא לחתוך הוא יכול לאט לאט להפסיק . 
פרוייקט הפרפר נועד לתמוך באלו שחותכים , כדי לעזור להם להפסיק לחתוך ... 
לובשים כחול ומציירים פרפרים לאות הזדהות ... כדי שידעו שהם לא לבד , עושים את זה בשקט , בלי הרבה מילים ... 
כי דווקא השתיקה היא שעוזרת לפעמים .
*סוף הקטע הזה על יום הפרפר ופרוייקט הפרפר*

בקיצור בואו נחזור למה שאני רוצה להגיד פה בעצם (וזה יהיה סוג של סיכום לכול מה שכתבתי פה )
לפעמים אנחנו לא בדיוק מבינים למה אנחנו עושים דברים , ואנחנו לפעמים מרחמים על עצמינו יותר מדיי וגורמים ככה יותר נזק 
במקום לעזור לעצמינו או לבקש עזרה . 
אני מכירה את המצב , אבל יש אנשים שיותר קשה להם עם האמת ... והם מכחישים הכול .. 
אני הכחשתי הרבה דברים במהלך חיי , אבל זה מה שגורם לך בסוף להיות יותר חזק , כשאתה אומר לעצמך שאתה יכול להתמודד עם האמת 
ואתה יוצא לדוגמה מהארון , מודה בזה שאתה חותך , מודה בזה שאתה צריך עזרה . 
אל תתנו לכול זה לדכא אותכם , תתעלו מהדיכאון תתעלו מהאשמה ...
תתחילו את החיים מחדש .. בשבילכם ובשביל אלו שסובבים אותכם . 
החיים מספיק יפים כדי לא להפסיק לחיות... 
<3 ~ מעיין .


נכתב על ידי , 11/11/2013 09:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי: 

בת: 27




506
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , מגיל 14 עד 18 , גאווה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לdancing_gay_unicorn אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על dancing_gay_unicorn ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)