יש חייל שמשרת איתי בבסיס. את השבת הראשונה שסגרתי סגרנו "ביחד", כלומר אני שמרתי כשהייתי צריכה והוא בא כשהתחשק לו כדי לארח חברה. במשך אותו סוף שבוע למדתי שהוא באמת אדם חמוד שכיף להיות איתו, ואחרי השבת המשכתי בחיי כרגיל. הוא לא משרת באותו אגף כמוני, והבסיס מאוד גדול. זכרתי פשוט את השם שלו ואת הפנים.

אותו חייל עולה על אותו אוטובוס שאני עולה עליו, ולפעמים יוצא לנו לעלות עליו באותה השעה. קווי האוטובוס שאני משתמשת בהם בעיר שאני משרתת בה פועלים כך שבכל מקרה תהיה לי חצי שעה לחכות בתחנה המרכזית. אם לא חצי שעה אז שעה.

אז כשאני יושבת בתחנה, כשיש איתי חברים אז מדברים וכשאין אז מקשיבה למוזקה, אני רואה אותו לפעמים. וכל פעם שאני רואה אותו אני רק משתכנעת יותר ויותר שהוא פשוט אדם טוב.

הוא עוזר לאנשים בלי שמבקשים ממנו, הוא מציע עזרה למי שהוא רואה שצריך. אני רואה שהוא כל הזמן מחפש מי נמצא מסביב. היום, למשל, ראיתי איש ממש זקן בקצה השני של התחנה המרכזית. הוא נעזר במקל הליכה והלך מאוד כפוף ולאט והחזיק שקית מלאה ב... משהו.אמרתי לעצמי שאם הוא יתקרב לתחנה שאני נמצאת בה - אני אציע לו עזרה.

אותו חייל שדיברתי עליו ראה אותו גם, אבל במקום לחכות, הוא הלך עד אליו והציע לו את עזרתו. הוא הראה לו איפה התחנה שהוא צריך וברר לו תוך כמה זמן יהיה לו אוטובוס, ואז התעקש לקחת ממנו את השקית כדי לעזור לו להגיע לספסל. זאת רק דוגמא אחת מעשרות שאני יכולה לתת - אמת.

החייל הזה, שמשרת איתי ואני תמיד רואה עוזר לאחרים, הוא לא אחד מהמתחסדים שאפשר לראות שהם עושים מה שהם עושים כדי למשוך תשומת לב או כדי לקבל מחמאות. הוא עושה את זה כי זה מה שהוא מרגיש שהוא צריך לעשות, ואני חושבת שכולנו יכולים לקחת ממנו דוגמא. הלוואי שכולנו היינו נולדים, גדלים ומתחנכים כשערך העזרה לזולת טבוע בנו עמוק עמוק.