נורא אהבתי את השילוב של הפרחים הצהובים והלבנים, מן הרמוניה כזאת שמראה שיש זנים שונים של פרחים וכל זן מיוחד במינו.
טוב... האמת, התמונה הזו אמורה להיות לאורך, אבל ממש אהבתי אותה ככה, מעין גשר שמחבר בין הניצנים וששווה להם לפרוח בסופו של דבר ולהגיע לתוצאה המרהיבה הזאתי- הפרח העצום והוורוד. היו עוד גבעולים שהיו כמה פרחים גדולים אחד ליד השני וזה היה מדהים, ממש כמו עמוד של פרחים.
זה אחד מעשרות סוגי הקוצים שדקרו אותי במהלך הטיול, אבל העובדה שיש לצמח הזה גם פריחה מהממת קצת הוכיחה לי שיש לו צדדים אחרים ש"אני עוד לא מכירה" ושאסור לי לשפוט ולהתעצבן שנדקרתי או נשרטתי. בכיינית שכמוני.
מפל הבניאס המקסים הזה, שהשפריץ לכל עבר ונרטבתי כולי, בשתי תמונות שאהבתי מאוד. בראשונה הוא שוצף וגועש ונראה כאילו הפרעתי לו בזמן מנוחתו, ובשניה הוא "נרגע", כבר חשבתי שהוא התרגל למחיצתי שם.
אני באמת צריכה לכתוב שוב? הקוצים האלה מדהימים ביופיים ואני פשוט מאוהבת. קצת מזכירים לי בני אדם.
טנק על הר בנטל, שריד ממלחמת יום כיפור. לשמוע את הסיפורים על המדינה שלנו, על מה שעברנו פה, על העובדה שאנחנו עדיין כאן חיים ונלחמים עליה, גורם לי להרגיש גאה. ותמיד כשאני שרה את "התקווה", כאשר חוזרים על המשפט "להיות עם חופשי בארצנו" תמיד עולה לי חיוך גדול על הפנים.
"טוב למות בעד ארצנו." שארחיב? סיפור מדהים ומעורר מחשבה והמון תהיות. בקבר האחים בתל חי, אנדרטת "האריה השואג".
אני רק מחכה להיות חלק מהצבא הגדול והחזק הזה, ולשרת בתפקיד שיספק אותי ויענה על צרכיי וגם יוכיח את מה שאני שווה. נהייתי ציונית בטיול הזה.
מפל מקסים בחורשת טל, ששם היה מקום הלינה שלנו. אחרי יום ארוך וחם נהניתי לשכשך רגליים במים הקרים.
לא רואים בתמונה, אבל על הפרח הזה היו המון המון חרקים קטנים, כאילו יש לו לב עצום שיכול להכיל את כולם בבת אחת ולספק לכולם את כמות האהבה הנדרשת לכל אחד. הלוואי עליי.
במפל עין תינה עברה פרה מול הפנים שלי ועמדתי המון זמן עד שהבנתי שהיא שם(!!!). הייתי ספוגה במים עד העצם. היה כיף, סיום מרענן לטיול.
ועכשיו, אחרי שלושה ימים עם מעט מאוד שינה- לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מלונייד