שהתגעגעתי.
ולראות אותך הערב היה מפתיע. אבל מפתיע-טוב.
קשה לי לחשוב שאולי התגברת עלי. למרות שבאמת מגיע לך טוב. אחרי כל מה שעשיתי, איך שנכנסתי לקשר הזה, אני לא מתחרטת על כלום. בתכלס, אין לי כל כך על מה. בוא נגיד, שאם לא הייתי בחורה, בקשר הזה שהיה לנו הייתי ״יוצאת גבר״ והחברים דווקא היו גאים בי, אחרי הכל.
הדבר היחיד שאני מתחרטת עליו, וכל פעם זה מגיע אליי מחדש בתזמון גרוע אחר, היא העובדה שפגעתי בך. באמת פגעתי בך. ולא רציתי שזה יקרה, אתה עדיין חשוב לי כמו שהיית פעם ואתה עדיין כל כך חסר לי.
אני לא כל כך יודעת מה חשבתי לעצמי כשעשיתי את הצעד הזה, ובכלל שגרמתי לך לאהוב אותי. כי זה מוזר לשמוע את שתי המילים הללו באותו משפט (ולא, אני לא מורידה מערכי).
כל כך נהניתי שהיה לי מישהו לחשוב עליו, לדבר איתו נונ-סטופ, לשתף אותו ולהתייעץ. זה חסר לי.
רציתי שנדבר הערב, קצת יותר מ״היי, מה נשמע?״ - הלו!!!! זאת אני תתעורר! אתה זוכר אותי במקרה? אני מקווה.
כי אני לא שכחתי ועדיין חשבתי עליך כל הזמן, אז מה אם אני גמרתי את מה שהיה בנינו. אי אפשר לזייף אהבה.
הלוואי שתשלח לי הודעה. אבל מה הסיכויים שזה יקרה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מלונייד