אני יושבת בשיעור אזרחות.
נאצלת להקשיב למורה מדברת על שוויון, וחירות, וזכויות זהות לכולם, כל ההתחנפות של מגילת העצמאות
"אזרחות זהה ליהודים וערבים" "בלי הבדל דת גזע ומין"
ואני יודעת שאין, אין שוויון
אתם יכולים להתחתן, ואני לא
ערבים לא יכולים להיות אזרחים כמו כולם
היהודים, הגדולים מכולם, ברור, היהדות הקדושה
ארץ הקודש, כל הדתות
ואני כותבת על השולחן באותיות ענקיות
ש ק ר נ י ם
ואני לא מסוגלת להקשיב יותר.
אני משתגעת
אני מוציאה את הפלאפון מהתיק ומתחילה להסתכל על כל מיני דברים, אקראיים, לא חשובים
העיקר לא להקשיב לה
זה משגע אותי
הדברים שהיא אומרת מתחילה להתערבל ואני שומעת אותם פחות
היא שואלת שאלה, אני לא מקשיבה.
רגע של שקט, ואז
"את בסוף, את מתעסקת במשהו?"
"לא."
"אני דווקא חושבת שאת כן."
-דוחפת את הטלפון לתיק בחזרה-
"אני לא."
"אז אולי תעני לי על השאלה?"
אני מגמגמת
היא עוברת למישהו אחר
ידעתי שאני אשנא אזרחות.
ארץ הקודש?
עם כל כך הרבה דם
ומלחמות
ואלימות
האדמה המסכנה הזאת כבר כל כך מקוללת.
נשמר כי זה עדיין אקטואלי ועדיין מעצבן אותי נורא
כינוי:
caelum
בבלוג זה
בכל הבלוגים
