העניים שלי כבר כואבות ביגלל הדמעות, ניראלי אדומות כבר. הם תקועות לי בגרון ופשוט חונקות אותי. ואני לא יכולה להפסיק ליבכות.קשה לי.
ביגלל הרבה סיבות. אני
לא יודעת למה אבל פיתאום יש לי הרגשה שהוא בוגד בי. אני לא יודעת למה. אני
רק חושבת על זה ואז עוצרת את עצמי אומרת שזה לא יכול להיות. הרי אני מכירה
אותו, לא? אבל אני הכל מיקרה סומכת עליו.
גם רבתי עם אמא שלי. הבטחתי לה שאני אגיעה הביתה בשמונה אבל לא
יכולתי כי החבר הזה שלי איחר לאוטוובס, אז חיכיתי איתו עד תשע וחצי. וגם לא
הייתה לי סוללה בפלא ככה שלא יכולתי להיתקשר לאף אחד. חזרתי הביתה היא
התחילה עם הצעקות שלה. מיזמן היא לא צעקה ככה ._.
היא אמרה לי עד כמה שאני לא מראה את הכבוד שלי אליהם והיא לא מבינה מה הם עשו לי רע שאני מיתנהגת אליהם ככה.
עכשיו אני גם הבנתי שאני צריכה לשפר את ההיתנגות שלי להורים.
אפילו שהכל כבר יותר טוב משהיה לפני שבוע אני בכל זאת מרגישה גרוע. רע
לי. ואני לא יודעת למה.אני פשוט יושבת ובוכה. כבר אין לי מה ליכתוב. אבל
אני כותבת ובוכה. הלוואי פשוט יכולתי לספר למישו את מה שאני מרגישה את מה
שעובר עלי והוא היה מבין אותי.פשוט מבין.הלוואי שכשאני אני יספר לו הוא פשוט יחבק אותי ויגיד הכל בסדר אני איתך ואני יעזור לך לא משנה מה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
