עד כמה שזה מוזר. אני מיתגעגעת. אני לא רוצה. אבל אני מיתגעגעת. אני ניזכרת בכל מה שהיה בינינו. ופשוט בא לי את זה שוב. כמובן חוץ מכל הקטע של הריבים וזה. אבל דיימ מה שהרגשתי אליך לא הרגשתי ככה לאף אחד. למרות שהייתה זבל אלי בכמה רגעים. אני פשוט לא יודעת. פשוט בא לי. בא לי ליראות אותך. בא להיות איתך. בא לי לטייל איתך. בא לי להיסתכל עליך מלמטה ואז פשוט לחבק אותך ולהניח את הראש על החזה שלך. בא לי לשבת איתך בפארק, ואז להישתגע איתך על הדשא. בא לי. פשוט בא לי את כל הרגעים האלה בחזרה. ועם מישו אחר זה כבר לא יהיה אותו דבר. אני כ"כ רוצה. אבל זהו המשכנו. אי אפשר לחזור למה שהיה. זה היה כ"כ מושלם. אולי לא מושלם. אבל זה משו שאני לא ישכח בחיים. בא לי לחזור אחורה להיות איתך. אני מיתגעגעת למבט שלך, לעניים החומות האלה. בא לי ליראות אותם שוב. כל פעם אתה הייתה מיסתכל עמוק לתוך העניים שלי אבל לא להרבה זמן, כי לא יכולתה פשוט, הייתה אומר 'ואי מזה העניים היפות האלה' וזה היה מצחיק אותי. זה עדיין. אני זוכרת את הרגע הזה שפשוט ישבנו בפארק והיה שקט, אף אחד לא דיבר. ואמרתי שאני כ"כ מפחדת לעבד אותך. ואז חיבקת אותי עוד יותר חזק ואמרת 'גם אני אותך'. ואני פשוט ידעתי שהרגע הזה יגיע מתישו. הרגע הזה שאנחנו פשוט כבר לא מכירים את אחד והשני יותר. ופשוט לא נדבר יותר. בחיים. ואני לא יודעת מה לעשות. כי זהו. ניגמר. לא יהיה יותר. אבל בחיים שלי לא הרגשתי ככה. ואני לא יודעת מזאת ההרגשה הזאתי הייתה, אבל היא הייתה ממש טובה. ואני ממש מיתגעגעת אליה. אז אני פשוט אומרת לך תודה. תודה על כל מה שהיה. תודה על הרגעים הכי מושלמים בחיים שלי. אני לא ישכח אותם. תודה על זה שנתת לי להרגיש כאילו אני האחת שלך. תודה על כל האהבה שנתת לי. זה היה ממש מקסים. אני יודעת שלא תיראה את זה בחיים. זה ישאר בתוך תוכי. אבל לפחות שיחררתי את זה. וליפעמיים אני חושבת, אולי גם אתה מיתגעגע אלי. אולי גם אתה לא יכול לישכוח אותי. אולי גם אתה לא יכול להיות בלי כל זה? ופתחתי פייס חדש. ואני ניכנסתי לקיר שלך.. כרגיל.. מלא מלא פירסומים. ואז איזה כמה סטטוסים באנגלית ובעברית..
'הלוואי שבסוף היא תבין שהסוף לא טוב כל כך לשנינו..' מזה? עלי? אני כ"כ רוצה לדעת! אני כ"כ רוצה ליכתוב לך. אבל לא. אני לא יכולה. זהו זה ניגמר. אני לא יכולה להיפגע ממך שוב. עם כל הקטעים שעשית לי. זה פגע בי מאוד. אז למה אני עדיין חושבת עליך??!?! למה אני ניזכרת בך?
אני זוכרת איך השמעת לי את השיר של עומרי הזמר שאהבת ואז בבית עוד שמעתי עוד איזה 30 פעם. בסופו של דבר זה היה השיר שלנו. כל פעם שאני שומעת אותו אני ניזכרת בך, אני ניזכרת בכל רגע איתך. אני גם זוכרת שהלכנו לפיצה ואני לא רציתי ביכלל לאכול אבל לקחנו פיצה קטנה לשתיים ואכלנו, ובאותם ימים אני אמרתי לכולם שאני לא יכולה לצאת ואני הייתי בעצם איתך. אולי בעצם היתגעגעתי לרגעים המדהימים לא אליך? אני זוכרת גם את היום הזה שנפלתה על הראש וזה ממש כאב לך ורציתה לחזור ואחרי כמה דקות אחנו פשוט ישבנו, והיסתכלתי עליך, עישנתה סיגריה, רק כי אני הרשתי לך, ואז חשבתי לעצמי.. אני בחיים לא ישכח את היום המדהים הזה. כי עוד לפני שנפלת ישבנו ליד הסייקט פארק על ספסל. והיינו בדשא. ופשוט הישתגענו שמה. ואני זוכרת איך שכל פעם היה מחשיך וזהו כבר שמונה או תשע ואתה צריך ללכת. ואני כ"כ לא רציתי את זה. אני כ"כ רציתי שתישאר איתי עוד קצת, גם אתה לא רציתה. ואני זוכרת איך שיום אחד איחרתה לאוטובוס ופגשתה חייל והלכתם עד לבית שלי ואני נישארתי איתך עד שתיים בלילה עד שההורים שלך היו באים לאסוף אותך. וכשאמרת לי 'לכי' בצחוק החייל אמר לי ברוסית 'הוא עוד יחזור עלייך על הברכיים' ואתה לא הבנתה ולא ידעתה מה הוא אמר, אתה עד עכשיו לא יודע. ואני זוכרת עוד מלא מלא רגעים שפשוט עשו לי את החיים באותו הזמן. ואני לא יודעת מה עכשיו. כלום. ריק. שאישאר ככה. עדיף ככה. ניראלי.
ואני ניזכרת, ואני חושבת.. ואני מתחילה להיתגעגע יותר ויותר. ולחשוב האם עשיתי את הדבר הנכון. למה אני בעצם ניזכרת בכל זה? הריי יש מישו שאוהבב אותי עכשיו ואני אוהבת אותו! אז למה? מה אני צריכה את זה? למה עכשיו? רק אחרי חודש אני הפסקתי להכחיש והבנתי שאני מיתגעגעת אליך, או לרגעים שלנו? הריי טוב לי עכשיו, נכון? אם טוב לי אז למה אני חושבת עליך? אני אמורה לישכוח ממך ולא להיזכר, לא? אז למה זה ככה?! אז מה אני לא אוהבת את חבר שלי באמת? מה יש לי? למה אני ככה? אני לא רוצה. אני לא רוצה להיזכר בך. או אני רוצה לדבר איתך ולדעת שאתה גם ניזכר בי ושאתה גם מיתגעגע אבל לא לחזור אליך. כי טוב לי עכשיו (נכון?) ופשוט לדעת שאתה מרגיש אותו דבר כמוני ולא רק אני סובלת.. אולי בעצם אני לא רוצה את כל זה. כי אחרי חודשיים עם י' שאני מתחילה לישכוח אותך אולי ביגלל הזמן ואולי ביגללו.אני לא יודעת. אבל אני מתחילה לישכוח אותך וזה טוב..ניראלי (?) בכל מיקרה כשאני עם י' אני לא ניזכרת בך אף פעםם! זה טוב. טוב לי ככה. אבל בכל מיקרה הזיכרון שלך איתי. בא לי. אבל אני לא רוצה. אני מזה בסיבוכים. אני כבר לא יודעת מה אני עושה. אני לא יודעת מה לעשות. מה אני אמורה לעשות במצב כזה ביכלל?? אני מיתגעגעת לשיחות שלנו שהיו במשך כל הלילה וליפעמיים גם יום. אבל יש סיבה שניפרדנו. אז עדיף שזה ישאר ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
