גיליתי שממש חסר לי לכתוב פה
וברגעים הכי עמוסים שלי אני ככ רוצה לקחת הפסקה ולרשום סתם דברים שעולים לי בראש, בלי לקרוא שוב מה שאני כותבת פשוט לזרום עם זה ולכתוב ולכתוב ולפרוק כי כבר אין לי כוח באמת אני לא יודעת בשביל מה אני עושה את זה אני כבר לא יודעת אם זה ישנה משהו אם אני אפסיק עכשיו, למרות שזה הרגע האחרון ועוד שבועיים זה ניגמר.
להחזיק מעמד?
בדר"כ אני פוסלת מראש כל סופר/ת ישראליים. אין לי כוח לשמוע מעבר למה שאני חייבת על אורח החיים הישראלי והתל אביבי בפרט, ואחריי כמה צ'אנסים שנתתי לספרות הישראלית הופתעתי לגלות עד כמה בתי הדפוס בארץ מוכנים להדפיס כל חרא בכתב ('ואז דפקתי לה את מערכת החירבון' -אילן הייטנר).
אבל
"אולי האמת היא שיותר כיף לי בחיים להסתער מאשר לשתות שייק מנגו? אולי הרבה יותר כיף לי? אז על מי אני עובד? מה אני בכלל בוכה? אני אוהב את זה. אוהב לצבוע לעצמי את הפנים, לזחול בערפל. אני אוהב את החושך, את הלילות הקרים, להזיע מעל הגבות מרוב לחץ ולהרגיש את הטיפות זולגות לי על הלחי. מי שלא היה בסרט הזה לא יבין לעולם. וכשיש לי כוויות קור עצבניות, אני אוהב לגלות בכל פעם מחדש שעדיין לא עברתי את הגבול, שלא הגעתי לשיא הכאב. אני סקרן לגלות את השיא, לדעת כמה עוד אפשר למשוך, נהנה להוכיח לעצמי שאני מסוגל לספוג עוצמות חדשות - הרבה כאב, הרבה כיף - אם אוותר לעצמי עכשיו, חשבתי, אשאר בן אדם של ויתורים כל החיים שלי. אתחתן עם אישה לא משהו, יהיו לי חברים לא משהו, אוותר לילד שלי כשיקבל ג' באנגלית. הכל אצלי יהיה ממוצע. להיות ממוצע זה מבהיל, זה רע. החלטתי לא לוותר. והחיילים שלי, אני מוכן למות בשבילם. נשבע לך, אני באמת מוכן למות בשבילם. זאת לא סתם סיסמה, וטוב לי עם זה. נראה לי שגם הם מוכנים למות בשבילי, זאת הרגשה מדהימה."
אם יש גן עדן- רון לשם (עמ 182-183)
מכתב לעצמי בעוד שנה - נובמבר 2015
עוד שלושה חודשים שיחרור. חסר לך אם את קצינה בשלב הזה, ואם את קצינת קישור אז תדעי שאיכזבת אותי אישית ובגדול!
בשלב הזה את כבר אמורה להיות אחריי קורס נתיב ולפחות סמינר אחד. אני בוטחת בך שתגיעי להחלטה נכונה אם להמשיך לעוד סמינר או להמשיך בשירות הסדיר. הכי חשוב זה שלא איבדת את הערכים ואת החלומות הגדולים שאני מאמינה בהם עכשיו בכל ליבי. תמשיכי להילחם למטרה שאליה את שואפת- למרות שלפעמים היא יכולה להראות לך מגוחכת, או בלתי ניתנת להשגה, או כל כך רחוקה ומעורפלת שלפעמים את לא בטוחה למה את נלחמת. ככל שהמטרה יותר רחוקה, יותר קשה וניראת בלתי אפשרית- רק כך את יודעת שאת שואפת למשהו אמיתי, משהו גדול, משהו שכשתשיגי אותו את תרגישי סיפוק עצמי והמון גאווה. אל תוותרי לבינוניות ואל תשאפי להישאר ב'חוף מבטחים', תצאי מהנוחות; 'אי אפשר לגלות אוקיינוסים חדשים בלי להתרחק מהחוף'. תמשיכי להפתיע את עצמך לטובה- את כשרונית וחזקה; כל מה שאת מאמינה בו הוא נכון, אל תתני לאף אחד להגיד לך אחרת. אל תלכי בדרכם של אחרים- האחרים שואפים לבינוניות ואת שואפת לגדולה. אל תעשי את המובן מאילו, 'רק דגים מתים שוחים עם הזרם'.
האם את מרגישה שחיית את היום הזה כבר אלפי פעמים?
עכשיו זה הזמן לשינוי. עכשיו או אף פעם. תתעוררי - אם רע לך תשני את המציאות. תקיפי את עצמך באנשים שאוהבים אותך, אל תפחדי להגיד להם כמה הם חשובים בשבילך. אל תנטשי את החברות שלך בשביל בן הזוג. אל תפחדי מהבדידות, הבדידות כבר הייתה חלק ממך והיא עוד תיהיה- תשאבי אותה ותתני לה לפתח אותך, תתכנסי במחשבות של עצמך ותביני מה את רוצה. אל תפחדי לעשות את הפאוזות האלה בחיים בשביל לחשוב. זו לא בושה לעצור הכל ולחשוב- על העבר ההוה העתיד החיים, כל מה שבראש שלך. אל תפחדי לכתוב ולהתבטא, אל תפחדי לספר.
אל תחזרי לעבר, הוא השתנה ואת השתנית- את אחרת עכשיו, את עצמאית, את בעלת קור רוח והכי חשוב את יודעת מה את רוצה. הוא לימד אותך את הבסיס, את מה שאת צריכה לדעת בשביל לא לבטוח באדם אחר כמו שבטחת עד עכשיו בעיניים עצומות- את לא נאיבית יותר, והכל אפשרי. אל תיכנסי למערכת יחסים רצינית עכשיו אם סיימת את האחרונה שלך. מערכת יחסים בשלב הזה תטביעה אותך. אני לא רוצה שתטבעי, ואני לא רוצה שתצופי, אני רוצה שתלחמי ותשחי למטרה שלך. אל תורידי את העיניים מהמטרות שלך! אל תפזלי, תדעי לאן את מכוונת, אל תתעקבי
והמטרות.? חשוב שתרשמי את המטרות, תרשמי את השלבים לחלום שלך, לחיים שאת רוצה שיהיו לך-
-אני אתחיל מהפשוט, אני רוצה שתשמרי על הכושר שיש לך עכשיו, ריצות וכוח לפחות שלושה פעמים בשבוע. אל תתעצלי, הגוף שלך הוא המקדש של הנפש ואלו הן לא סתם מילים, אני רוצה שתרגישי טוב עם עצמך ועם הגוף שלך. הנייט ראן בתל אביב, היר איי קאם!
-אני רוצה שתלמדי את עצמך FLASH ואני אשמח אם בעוד שנה מעכשיו גם תדעי להשתמש ביד חופשייה באילוסטרייטור. אל תנטשי את היצירה, אני רוצה שתעבדי על הציור הדיגיטלי ועוד שנה מעכשיו אני רוצה לראות תיק עבודות קטן של לפחות ארבע עבודות טובות שאפשר באמת להתגאות בהן.
-תיזמי! אני רוצה חולצות, פלאיירים, הזמנות, לוגואים, פורטרייטים, משחקים, עיצובים.. שיהיה לך ניסיון, אל תפחדי - מטעויות רק לומדים.
-רישיון נהיגה. דיי מספיק להתעלק את עצמאית.
-עבודות מזדמנות יצירתיות, GO FOR IT
-תעצבי תכשיט/סטיקר
-תעבדי על גמישות. תרקדי, אני יודעת כמה את באמת נהנית מזה.
-תעשי קעקוע ראשון
-תקראי לפחות עוד עשרה ספרים
-תביאי למישהו מתנה ספר על הקדשה
-יום פתוח בבצלאל/שנקר. קדימה!
קצת יותר בגדול..
-תיק עבודות גדול ומוצלח
-ללמוד פלאש ואנימטור. אני רוצה להתחיל באנימציה.
-לכתוב/לאייר ספר ילדים.
-לעבוד בדיסני/פיקסאר בחול.
-ללמוד גרפיטי
-לקעקע
באותו יום, בארוחת הבוקר הבת שופכת בטעות על החליפה של אביה את הקפה של הבוקר. הבת מסתכלת על אביה עם דמעות בעיניה, מבוהלת מהמצב- האב מתפרץ וצועק על בתו שבאשמתה יצטרך להחליף חליפה וכנראה יאחר לעבודה. האב צועק על אשתו כי שמה את הספל כל כך קרוב לקצה של השולחן. הדבר היחיד שהוא חושב עליו ברגע זה זו הפגישת עסקים שמתקיימת היום. הוא מסתער מהמטבח והולכת להחליף את בגדיו.
בגלל הצעקות של אביה הבת מתחילה לבכות ולא מספיקה להתארגן ומאחרת להסעה לבית הספר. האב עכשיו צריך להסיעה את הבת וכל רמזור בדרך אדום. כשהם מגיעים לבית הספר הבת יוצאת בלי להגיד לאביה בוקר טוב. האב רואה שהוא מאחר ונוסע לעבודה מעל המהירות המותרת. תופס אותו שוטר והוא מקבל קנס. כאשר הוא סוףסוף מגיע למשרד הפגישה כבר התחילה ועמיתיו לעבודה מסתכלים עליו בעין עקומה. כל היום מרגע זה עובר על האב בדרך הכי איומה שהוא יכול.
כאשר סוףסוף נגמר יום העבודה הוא חוזר הביתה שם מחכות לו אשתו ובתו, שלא מברכות אותו לשלום, שתיהן זוכרות את המקרה מהבוקר.
עיקרון 90/10. תשעים אחוז מהדברים שקורים לנו אין לנו שום השפעה עליהם. העשר אחוז האחרים? זו התגובה שלנו.
התגובה שלנו למה שקורה סביבנו היא המשפיעה בסופו של דבר על היום שלנו. באותה המידה יכל האב לקחת את הטעות של בתו בהבנה, לחייך אליה, להחליף חולצה ולצאת לעבודה, להספיק לפגישה ולחזור הביתה למשפחתו האוהבת.
אל תיבהלי מהשתלשלות העניינים,
אני יודע שהכל יסתדר
היו זמנים קשים, בסוף הכל עובר
על כל מה שלא יגיע נתגבר,
ניפול על הרגליים כמו פנתר.
אני יודע שהכל ישתפר
היו זמנים טובים, יהיו טובים יותר
בעוד רגע הכל יתחבר,
כן, ככה זה בסוף הכל עובר!
Come ti vidi
M'innamorai,
E tu sorridi
Perchè lo sai.
When I saw you I fell in love, and you smiled because you knew.
William Shakespeare
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ביץ' איימ פאבילאס
