Well, shit.

כל בני האדם מגלים במהלך חייהם שהאושר המושלם אינו בגדר האפשר; ואולם מעטים מהרהרים שגם ההפך נכון: אדם אינו יכול להיות גם אומלל בתכלית. מה שמונע את הגשמת שני המצבים הקיצוניים טבעו אחד: קיומנו האנושי סותר את האין סופיות.

לעולם אין אנו יודעים מה צופן לנו העתיד - בשעת שפל יש בלבנו תקווה, ובשעת אושר קיים גם החשש מפני המחר. זאת ועוד: כל אחד יודע כי ביום מן הימים ימצא אותנו המוות. זה שם גבול לכל שמחה אך גם לכל כאב. אין סוף דאגות חומריות אינן מאפשרות לנו להיות מאושרים או אומללים בתכלית.

עמ 15, הזהו אדם- פרימו לוי

אם הייתי יכולה לצטט את כל הספר