זה דיי מוזר, אני בטוחה שלא להרבה אנשים יוצא לשמוע את זה. אני בטוחה שלא להרבה יוצא לחשוב ברצינות 'האם הישות השולטת ביקום מכתיבה לי את החיים כמו תסריט של טלנובלה זולה?'
אני לא יודעת מי מסתכל וצוחק, אבל כרגע אני מרגישה קצת אבודה. דבר ראשון כי זה כל כך מפריע לי ושובר לי את הלב, ודבר שני כי אני לא יודעת למה זה כל כך שובר אותי. אולי לא ציפיתי לזה? אולי פשוט זה מסביר לי בדיעבד כל כך הרבה דברים מהעבר? אולי אולי אולי
מה שבטוח נרמס
נרמס הכבוד שהיה לי כלפיי האנשים הקרובים אליי
כל אמון
אי אפשר לבטוח באף אחד, לא בחבר, לא בבן זוג ובמיוחד לא במשפחה.
עד כמה זה מביך לגלות שכולם יודעים ורק אני חיה באפלה? הם בטח מרגישים טוב עם עצמם. 'עבדנו עליה!'
אלוהים ישמור למה לשמור סוד כזה מבנאדם. ולמה אני צריכה לגלות ככה -דמיינו לכם סיטואציה- אבא מושיב אותי על ספסל 'אני לא האבא האמיתי שלך' מניח לי טפסי אימוץ ישנים ומברוק , אל תבכי, אין לך מה לבכות.
אין לי מושג מה לכתוב על זה אפילו
לראות את השם הראשון שהיה לי על הנייר קצת כבד לי
היה, אין, נגמר
ובנימה זו חג שמח
היי רק אני אוהבת פנטה אקזוטיק?
למה לא למה כן ואיפה הכסף
דיי לא בוכים על תה שנשפך על עור חשוף הוא פשוט לא היה מוכן לזה לאלא לא מוכן בכלל.