סבינה ידעה היטב שהחלטתה היא אי-צדק מוחלט, שפראנץ הוא הטוב מכל הגברים שהיו לה, שהוא אינטלגנטי, מבין בציור, שהוא נאה, טוב-לב, אך ככל שהיתה מודעת יותר לדבר זה כן גבר בה הרצון לאנוס את האינטלגנציה הזאת, את טוב-הלב, לאנוס את הכוח חסר-האונים.
אותו לילה אהבה אותו בתשוקה גדולה מאי-פעם משום שריגשה אותה המחשבה שזאת הפעם האחרונה. היא אהבה אותו וכבר היתה רחוקה ממנו. שוב שמעה ממרחקים את קריאת קרן-הזהב של הבגידה וידעה שתישמע לה. היה נדה לה שלפניה מרחבים עצומים של חירות, והמרחבים ריגשו אותה.
-הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום, מילן קונדרה עמ' 88
בתום ארבע שנות חיים בז'נבה התמקמה סבינה בפריס ולא יכלה להתאושש מדכדוכה. אם מישהו היה שואל אותה מה אירע לה, לא היתה יודעת להסביר זאת במילים. את רוב הדראמות בחיים אפשר להביע במטאפורה של כובד. אנחנו נוהגים לומר שעל האדם נופל עול והוא נושא בו או אינו מסוגל לשאת בו, כורע תחתיו, מתמודד עמו, מנצח או מפסיד. אבל מה קרה לסבינה? לא כלום. היא עזבה גבר מפני שרצתה לעזוב אותו. האם הוא רודף אותה? התנקם בה? הדראמה לא הייתה דראמה של כובד, אלא של קלות. לא העול נפל על סבינה אלא הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום.
עד כה מילאו אותה רגעי הבגידה בהתרגשות ושמחה על שנפתחת לפניה דרך חדשה ובסופה הרפתקה חדשה של בגידה. אבל מה אם הדרך תגיע יום אחד לקיצה? אדם יכול לבגוד בהוריו, בבן-זוגו, באהבה, במולדת, אבל אם לא נותרו לו עוד לא הורים ולא בעל, לא אהבה ולא מולדת, מה נותר עוד לבגידה?
סבינה הרגישה סביבה ריקנות. ואולי דווקא הריקנות הזאת הייתה מטרת כל בגידותיה?
עד עתה לא היתה מודעת לכך וזה מובן: המטרה שאדם נמשך אליה נשארת תמיד מעורפלת. נערה שנפשה יוצאת לנישואין נכספת למשהו בלתי-ידוע לה לחלוטין. צעיר הנכסף לתהילה אין לו מושג מה היא תהילה. מה שנותן משמעות למעשינו הוא תמיד משהו בלתי-ידוע לנו. גם סבינה לא ידעה מהי המטרה שמסתתרת מאחורי ערגתה לבגוד. הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום - האם זו המטרה?
-הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום, מילן קונדרה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ביץ' איימ פאבילאס