Well, shit.

'אני מצטערת. אני לא יודעת למה אני בוכה. אני פשוט.. כנראה קצת עצובה לפעמים'

ובכן, מותק, אם כך אתה כנראה חולה נפש. 

הציפה אותי ההרגשה מפעם, שלא הייתי מספיק טובה, שהייתי יכולה לעשות דברים אחרת ולתת יותר מעצמי. הרגשתי שכל מה שעשיתי היה חסר משמעות, ממש כמוני. לרגע חשבתי שהוא צודק, זו האמת, מה אני מביאה לו חוץ מסבל. איזה קו מחשבה מגעיל. איזו מסקנה מכוערת. עד כמה זה מתסכל שאדם מכיר אותי דווקא ככה.

נכנסתי לחדר אחריי כמה דק והוא בדיוק סגר שיחה בפייסבוק שלי. 'מה זה היה ? בשיחה עם מי הסתכלת?'. הייתי מתעלמת אבל זה מהסימנים הקטנים האלה שאם לא נותנים להם משמעות ברגע נתון תיהיה לך בהמשך הפתעה גדולה. 

היום בדרך לתחנה השקמיסט ניכנס עם הפרצוף בשלט של החניה. אז יש את זה בעצם.

וגם הייתה מוזיקה גרובית ברדיו

  

מה זה הפוסטים ההיפסטרייםה אלההההההה

---