באחת התגובות בפוסט בחודש הקודם נשאלה השאלה "יש דרך לעצור את זה?" לפוסט:
I feel like my sanity is fading away slowly, and I don't want to get to the point, again,
where I feel like I complitly lost it.
תוך כדי כתיבת תשובה הבנתי שהתגובה יוצאת ארוכה מידי, וחושבת שתביא ליותר תועלת אם תהיה כאן.
עדיין לא פיתחתי שיטה מושלמת, אבל מצאתי כמה דברים שעשויים לעזור:
1. להרחיק עד כמה שאפשר כל מה שיוצר לחץ, תחושות שליליות, וכו'.
גם אם זה לא נעים, גם אם זה הולך להרוס קשרים. כי אם לא עוצרים את זה בזמן - לא ישאר שום דבר.
אם לא מצילים את עצמכם בסופו של דבר לא יהיה מה להציל.
2. להבין שאם "להתעצל" זה מה שיעזור להרגיע את הנפש - להרשות לעצמך לעשות את זה. אין סיבה להרגיש אשמה על חוסר פרודקטיביות כשהנפש צריכה מרגוע.
להרשות לעצמך לשקוע בעולם הפנטזיה, בין אם זה לקרוא ספרים, משחקי וידאו, טלויזיה וכו. מותר לקחת חופשה מהמציאות לתקופה מסויימת.
המציאות יכולה להיות מאד קשה להכיל, וזה מה שיכול לגרור לתחושת ה"אני יוצא מדעתי".
3. להפגש עם מישהו. פסיכולוג, פסיכיאטר, חבר קרוב, בן משפחה. העיקר מישהו שמרגישים בנוח איתו. לא חייבים לדבר על הבעיות, גם לשבת לכוס בירה או קפה זה יכול לעזור.
4. שליטה עצמית. כן, זה יכול להחמיר את התחושה המטריפה - אבל זה כלל שאסור לעבור עליו.
פגיעה עצמית תביא לתחושת הקלה, אבל תחושת ההקלה הזאת תהיה זמנית בלבד. המטרה היא בסופו של דבר לחזור לתחושת שפיות, לנסות ולבנות חיים שאולי יהיה שווה לחיות אותם. פגיעה עצמית לא תעזור במטרה הזאת.
פגיעה עצמית יכולה להתבטא בהרבה צורות, לא רק בשימוש סכין.
כמויות מוגזמות של אלכוהול, סמים, נטילת כמויות של תרופות ללא סיבה מוצדקת נכנסים גם כן לתוך הקטגוריה.
עם כמה שזה קשה ואולי אף מרגיש בלתי אפשרי, עם כמה שזה מחמיר את תחושת איבוד השפיות - בשום פנים ואופן וללא יוצא מן הכלל לא עוברים על הסעיף הזה.
5. אחרון חביב ולא פחות חשוב - לא לנהוג באימפולסיביות. כשהמוח סוער עלולים לעשות דברים בלי לחשוב פעמיים. מאד חשוב לשקול החלטות גדולות לפחות שבוע.
זהו עד כה.
אולי זה לא יעבוד על כולם, אולי זה לא יעבוד על אף אחד. אלה דברים שלמדתי מהניסיון האישי שלי ודברים שעוזרים לי.
אם מישהו רוצה לאמץ אפילו רק חצי סעיף - בבקשה, בכנות מאחלת לכם בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
