היה לי כ'כ שונה ומוזר לראות אותך בבית חולים.
שכוב על המיטה, כולך מלא בצינורות, המון מכשירים מסובכים מסביבך..זה היה קשה.
בכל פעם שסגרת את העיניים דימיינתי את הגרוע ביותר.
אני מניחה שאני פשוט לא אוכל להתמודד עם עוד מישהו קרוב שיצא מהחיים שלי מהסיבות האלו.
כשהלכתי לישון נשכבתי במיטה שלי, עטופה בסמיכה ורועדת מקור ועצמתי את העיינים שלי הדבר היחידי שראיתי הוא אותך ופתאום הרגשתי איך אני מתחילה להתנשם בכבדות ואיך אני מתחילה לזוז בתוך הסמיכה מאי נוחות מציקה כזו ואיך העיניים שלי נהיות רטובות.
שבוע הבא תתאושש קצת, תוכל יותר לדבר ולפקוח את העיניים ותעבור מחלקה ולא תישאר במחלקה עם האחיות המטומטמות האלו שעסוקות בעצמן כל היום במקום לדאוג לך ואני אבוא לבקר שוב.
בכל שבוע עד שתצא משם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
