הודעות על פטירתה של

מספיק להסתובב במקומות הנכונים כדי לגלות כמה נייס גאי הרסני. תסתובבו בעיניים פקוחות ולא תוכלו לפספס. יש את הבחור שמסתובב בגן מאיר, נקרא לו מישקה לצורך העניין. מישקה בן 24 - הוא בגיל שלי. הוא לא מפסיק להגיד כמה טוב לו ברחוב, ואיך שהוא חופשי ומאושר. העיניים שלו אומרות משהו אחר לגמרי. מישקה גר ברחוב מגיל 12. הוא עשה עלייה כי אבא שלו העיף אותו מהבית ברוסיה. כשהוא מדבר על אבא שלו הוא מתחיל לדבר בקול רם יותר ויותר, הוא מאגרף את היד ודופק על שולחן העץ בגן, אנשים מסתכלים בחשש ואני אומרת למישקה שיעזוב את זה, שנדבר על משהו אחר. מישקה מתחיל לדבר על פילוסופים שהוא אוהב, על פוליטקה, על אלוהים, על מוזיקת מטאל. תוך כדי הוא מעשן נייס גאי בשרשרת. הריח החזק אופף הכל. אנחנו גם שותים יין. מישקה לבוש כולו שחור וניטים וכל השיניים שלו שחורות ורקובות, מנייס גאי. הוא אומר לי שהוא עושה מאתיים שקל ליום מלבקש מאנשים "שקל לאוכל אולי?" והכל מבזבז על הנייס ואיזו מנה חמה.
אני בעצמי לוקחת שכטה אחת בודדה כדי לראות אם זכרתי נכון. אני כל כך מופתעת מעוצמת ההשפעה ומגלה לתדהמתי שהנייס גאי של היום, עוצמתי והרסני עוד הרבה יותר מהחומר של לפני חצי שנה, ומי בכלל מדבר על מה שהיה כאן לפני שנים?
אני על סף התקף פאניקה ומישקה מרגיע אותי. אנחנו מתחילים לצחוק. אני לא לגמרי מודעת לאיפה אני. מישקה טוען ששמים שם גם סם אונס. זה הספיק לי, מבחן שכטת הסקרנות הספיק לי כדי לתפוס מרחק גדול. שוב.
אני לוקחת את מישקה איתי להופעה באוזן בר מעבר לכביש. טעות גדולה. כולם מסתכלים עליו במן דחייה.מישקה ממשיך לעשן נייס גאי, הוא נשכב על שורת הכיסאות האחרונה ומתחיל למלמל בעיניים עצומות - "אפשר שקל אולי לאוכל?" הוא פושט יד, לא מודע לעצמו. אנשים משתיקים אותו. הוא נרדם. אני מחזיקה לו את היד והוא אוחז בידי בעוצמה מפתיעה. הוא מעולף למחצה ושטוף זיעה. ככה אנחנו מעבירים את ההופעה. בסופה מביאה לו מים, מטלטלת אותו כדי שיתעורר ותומכת בו במורד המדרגות. אנחנו יוצאים לרחוב המלך ג'ורג', אני חוזרת בכלל אל בן הזוג שלי ואנחנו נוסעים הביתה לישון במיטה. מישקה נשאר לבד אבל מבטיח שהוא מסודר ללילה. מדליק לעצמו עוד ג'וינט של נייס גאי. "שבע שקיות ליום", הוא אומר.