טוב,
אז יש לי בת זוג
כבר שבוע עוד מעט
ממש טרי
והיא מקסימה
באמת
אבל אני בדיפרסיה
ונורא קשה לי להבטא את הרגשות שלי אליה
ואני מפחדת שהיא תיפגע מזה
כי אני לא רוצה לפגוע בה
אני יודעת שכשאצא מהדיפרסיה,
או אפילו כשאהיה במאניה,
יהיה לי הרבה יותר קל להראות לה באמת מה אני מרגישה אליה
חוץ מזה,
הייתי במיון ביום שישי שעבר
וביום שבת אישפזו אותי..
הייתי מאושפזת עד יום רביעי
מחוברת לנוזלים ולכיסא גלגלים
לא יצאתי מהמיטה כמעט בכלל,
ואם יצאתי, אפילו לשירותים,
הייתי על כיסא גלגלים
היה לי לחץ דם נמוך ממש
80\40 היה השיא אני חושבת
הכי גבוה היה 105\60 בערך
ומסתבר גם שההמוגלובין שלי ירד
במרץ הוא היה 12.5 ושבוע שעבר הוא היה 10.6
התאשפזתי בגלל סחרחורות נוראיות
כל פעם שקמתי מהמיטה ורציתי לעבור לכיסא גלגלים הייתי מתמוטטת על הריצפה
כולם היו ממש בלחץ ממני
אבל בסופו של דבר שחררו אותי, עדיין לא במצב טוב ממש, כי לא רצו לטפל בי..
בגלל שמכירים אותי במחלקה עם רקע של הפרעות אכילה, מבחינתם כל דבר עכשיו קשור לאוכל אז ממש לא רוצים לטפל בי במחלקה הזאת יותר..
יש לי מזל שעוד פחות משלושה שבועות אני כבר לא אוכל להתאשפז במחלקה יותר..
מעבר לכך, כמה ימים לפני שהגעתי למיון הייתי אצל הדיאטנית ושקלתי 47.6
ומאז אכלתי ממש קצת עד יום שני בערך, ואז חזרתי לאכול
ומיום רביעי שהשתחררתי התחלתי לאכול כמו בהמה
לא משנה כמה אכלתי, כל הזמן רציתי עוד
זה הכל בגלל הזיפרקסה..
אז לא לקחתי את הזיפרקסה מיום רביעי..
ובאמת בסופ"ש לא אכלתי כ"כ הרבה יחסית לרביעי וחמישי
וביום חמישי אכלתי ממש המון, ובערב הייתי אצל הדיאטנית אחרי שאכלתי יותר מ1000 קל', והיא שקלה אותי והייתי אותו משקל, והייתי גם אחרי ליטר מים
אז הדיאטנית אמרה שירדתי לפחות קילו,
אבל אמרתי לה שעד שאני לא רואה על המשקל 46.5 אני לא מאמינה
אבל אני יודעת שזה לא ייעצר ב46.5
אני רוצה לרדת עוד
ועוד
ועוד
ועוד
לחזור לדופק 50
לחזור לחולשה הזאת ולשבריריות
כמו אז, כשהייתי רזה יותר
ואני אצליח להגיע לשם
אני יודעת שאצליח.
ואם הדיאטנית תכעס שאני ממשיכה לרדת אני אפסיק לבוא אליה
כי אף אחד לא יעצור אותי
ועוד שלושה שבועות גם אף אחד לא יוכל להכניס אותי לאישפוז בכפייה על תת משקל
חוץ מזה שהתת משקל שלי הוא רק ב44 קילו בערך
זה אומר שיש לי עוד 3.5 קילו עד התת משקל
ואני לא ארד אותם בשלושה שבועות
אז הכל יהיה בסדר
אני אהיה רזה
מתישהו..