אני כל הזמן מתחילה פוסט ולא באמת מסיימת אותו... ואני עושה את זה גם המון פעמים בחיים שלי, מתחילה דברים ולא מסיימת..

אז היום אני רוצה להתחיל ולסיים!

אז ככה.. הכל התחיל כשאמא שלי נכנסה להריון.. סתאאם

עכשיו באמת... בגיל 17 אמא שלי גילתה שאבא שלי בגד בה והם נפרדו, אחרי איזה חודש היא גילתה שהיא בהריון (איתיייי :))))))))) ) והיא בחרה להשאיר אותי, אמא ואבא שלי חזרו להיות ביחד והתחתנו.. אחרי שנולדתי אמא שלי דיי הבינה שזה לא זה, לאחר שנה הם כבר היו גרושים...

כשהייתי בת שנתיים אמא שלי הכירה מישהו, כשהייתי בת שלוש עלינו לארץ. אחרי שנה של הסתגלות אמא הביאה לי אחות קטנה וחמודה שלא ממש אהבתי אז... הכל היה טוב ויפה וכשעליתי לכיתה א' משהו אצלם פשוט לא הסתדר ובזה נגמר הקשר המדהים שלהם.. בגיל 7 שלי עברנו לגור בדירת קרקע ואז אמא שלי הכירה את בן זוגה השלישי, לאחר שלוש שנים אמא שלי הביאה לי ולאחותי אח קטנטן וחמווווווד, אחרי זוגיות מדהימה של 8 שנים הקשר הזה נקטע בגלל מישהו שאמא שלי הכירה.. (זה קרה לפני שנה וחצי), אז החיים שלי נהרסו בערך ואני לא אתחיל בכלל לדבר על מה אמא שלי עברה בכל הסיפור הזה.. אבל החיים שלי נהרסו סופית כי כל יום עברתי צעקות ומריבות ואיומים ומכות בין הבן זוג החדש שהיה לאמא שלי ובין הזוג הקודם שלה.

זה היה נוראי, בשנה הזאת באמת הבנתי כמה שאני לא אוהבת להיות בבית ובאמת הבנתי למה.. בן זוגה הקודם (השלישי) חזר ל"פשע" או לפחות לשתייה וסמים קלים (אמא שלי היא זאת שהוציאה אותו מלחתחילה) אמא שלי נפרדה מהאידיוט שבגללו נהרסו 8 שנים של זוגיות מושלמת. ובלת ברירה אמא שלי חזרה להיות בקשר עם הנרקומן הזה.. לי אישית היה פיצוץ ענקי איתו לפי קצת יותר מחצי שנה שבפיצוץ הזה הוא איים עליי שהוא יהרוג אותי ושבגלל ההשפלת כבוד שהוא עבר אחרי שירקתי עליו אני לא אראה אור יום באחד מן הימים ואני אוכל רק לנחש מי זה היה.. [אני מצטטת], המילים הללו פשוט חרוטות במוחי ובכל יום שאני רואה אותו או שומעת אותו וממנו אני מתמלאת זעם שאני אפילו לא יכולה לתאר. כרגע הוא סוג של חוזר לגור איתנו ואני כל כך הרוסה מזה אבל לשוני בלועה, איני מצליחה להוציא הגה מהפה ופשוט להגיד לאמא שלי מה אני באמת מרגישה לגבי הקשר הדבילי הזה.. 

אני מקווה שהבנתם בערך מה אני עוברת... אני אמשיך לסבול בשקט כי אם אני לא אסבול אז מי יסבול במקומי..

אולי טיפסתי על עץ גבוהה מדי ואני לא יודעת כיצד לרדת ממנו עכשיו כי לאור מה שעברתי בחיים שלי כרגע.. אני רגילה לקחת את כל האחריות על עצמי, אני תמיד שם בשביל האנשים שצריכים אותי ותמיד אדאג למי שבצרה.. אני תמיד ריחמתי על אמא שלי וניחמתי אותה ותמיד מילאתי את מקומה בבית כשהיה צריך ואם זה היה אומר שהיא הייתי עובדת 18 שעות ביממה ואני ילדה בת 6 מכינה אוכל לי ולאחותי בת השנתיים אז זה מה שזה אומר, ואם זה אומר שהיא פורצת בבכי באמצע הלילה בגלל איזה מפגר שהחליט שהוא עוזב ואני מנחמת אותה ובוקר למחרת אני לא נוסעת לפנימיה ללימודים בלי להודיע לאף אחד (ואני יודעת שאני אקבל על זה צעקות מהצוות) ואני נשארת לקחת את הילדים לגן ולהכין אוכל וסדר אז זה מה שזה אומר.. ואם זה אומר שאני אמשיך לסבול בשקט בנתיים שאמא שלי סובלת בשקט אז זה מה שזה אומר, אני אנשך את השפתיים ואני אעמוד על הרגליים גם ברגעים הכי קשים בחיים שלי... וכן אתם יודעים מה אולי זה לא הסיפור הכי נורא ששמעתם בחיים שלכם וכן אולי יש ילדים חזקים יותר ויש משברים קשים יותר אבל מבחינתי כל דבר לחוד, וזה שיש אלפי בנות בארץ שעובדות בזנות כדי לפרנס את המשפחה שלהן זה מאוד קשה ואם הייתי יכולה הייתי עוזרת אבל זה לא קשור בשום אופן לסיפור של ילדה בת 16 שיש לה בסך הכל משפחה דיי רגילה אם מסתכלים מהצד, אבל כל סיפור פשוט קשה באופן שלו.. וקשה לי ואולי אני על עץ גבוהה מדי ואני אף פעם לא אצליח לרדת ממנו, שלא נתחיל לדבר שחוץ מזה אני גם שמנה ומכוערת ואולי אף אחד לא יאהב מישהי כמוני.. אבל בראש ובראשונה אני הילדה של אמא שלי, אני תמיד הייתי ואני תמיד אהיה.. ובפעם הבאה שאמא שלי תבוא לישון איתי כי הנרקומן נוחר לה באוזן אז אני אגיד לה טוב אמא, למרות שהמיטה שלי דיי קטנה וצפוף לישון יחד. אבל היא אמא שלי, והיא תמיד ניסתה להיות פה בשבילי למרות שאני לא משתפת אותה בכאב הזה אני חושבת שצובט לה כרגע בלב , כשאני יושבת בחדר וכותבת פוסט על חיים דיי מחורבים אבל לא מחורבים כמו שכבר שמעתם אולי ובוכה, אז כן צובט לה גם שגר אצלה נרקומן בבית , אבל בפעם הבאה שהיא תבוא לישון איתי אני אומר לה "בשמחה אימוש" ולא אתרץ לה שתלך לישון עם אחותי..
לילה טוב... עם נרקומן שישן בחדר השני.