עכשיו אני מבינה למה אני מחפשת אנשים מהצד.
למה?
כי יש לי בדיוק מישהי אחת שאני יכולה לדבר איתה על הכל.
מישהי אחת שבאמת מבינה, למרות שלא תמיד יש לה מה לומר.
אני רק רוצה שתדעי, שאני לא מתייחסת אלייך כפסיכולוגית [או משהו בסגנון],
אלא כאוזן קשבת.
תודה.
אני מרגישה כבדה,
מרגישה שאני לא עושה מספיק למען החברות שלי.
שאני לא מספיק.
חברה שלי אמרה לי שאני צריכה להפסיק לתת יחס מוגזם להכל,
אבל אני לא מצליחה להוריד את זה מעצמי.
היא אומרת שאני צריכה להפסיק לקחת ללב, איך זה קורה?
אני פחות בשבילן ממה שהייתי,
השתננו ממש,
לטובה ולא לטובה.
וממש קשה לי עם זה.