dreaming about the things that we could be

ואז ישבנו שתינו, ודיברנו ובאמת שיהיה נחמד

ואז היא באה מאחורינו, אז היא קראה לה,

והיא עשתה לא עם הראש.

אז היא קמה ואני נשארתי.

והיא לא חזרה.

ולי כבר לא היה אכפת 

כי אני יודעת שלאט הם כולם יקומו.

זה פשוט מיותר לבוא לשיעורים האלה.

לפעמים אני בסדר

ולפעמים אני יופי של קישוט,

עומדת מאחור,

אולי מגיע לי, אולי גם לא.

בכל מקרה זה מעצבן ונמאס :\

אני מוותרת על כל כך הרבה בשביל הריקוד

וכואב לי הגוף, כמעט כל הזמן,

ואני באמת לא יודעת אם זה שווה את זה.

מקווה שאני לא אשאר באותה קבוצה שנה הבאה,

זה לא יכול להיות נחמד.