dreaming about the things that we could be

אני אוהבת את זה שאני ממשיכה לפתח חלומות,

לדמיין אותנו,

שהוא מחבק אותי שוב ומחייך,

אני ממשיכה לחלום,

אני אוהבת את זה שאני כזו אופטימית בדמיון, 

כאילו זה באמת יקרה,

כאילו שהוא בכלל חושב עלי,

כאילו שאני גם רצה לו בראש כל הזמן.

אני משערת שלא,

אני רוצה לחיות בעולם אופטימי,

שבו אני אקבל מה שאני ארצה

אפילו אם זה רק קצת אהבה.

הן לא נחמדות אלי, לא יודעת למה,

כבר לא אכפת לי למה,

אני רק יודעת שאיבדתי שתי חברות טובות.

גם החבר ידיד וואטאבר הכי טוב כבר לא ממש מדבר איתי.

ובאמת, שאתן מוציאות לי את כל החשק מהיציאות האלה.

אם יש משהו שאני שונאת,

זה להיות שנואה ולא לדעת למה.

ואולי אני מגזימה,

אבל זה מה שעובר לי בראש שאני שוקלת אם לצאת או לא.

כל כך אהובה וכל כך שנואה

כל כך מטומטמת

כל כך מטומטמת