dreaming about the things that we could be

אתמול היה לי באמת מושלם.

אני אוהבת אותם

כבר לא מוצאת את עצמי שם.

הלכתי אליהן, ואחרי זה הבנתי כמה לא היה לי טוב, וזה לא שהן עשו משהו, כי הן לא.

זה פשוט עזר לי להבין, שיש אנשים שיותר טוב לי איתם

הבנתי שקיים משהו מעבר לזה

שאני מסוגלת להיות מאושרת

ולחייך.

אז הלכתי אליו, והייתי עם דמעות בעניים

וכל מה שרציתי זה חיבוק

והוא הזכיר לי, שיש אנשים שאוהבים אותי

ושעושים לי טוב

את צריכה לוותר על מה שרק מכאיב לך.

הכל מושלם בעיקרון..

אז למה אני מרגישה שהכל מתמוטט?

אני לא מצליחה להחזיק את עצמי... אני בוכה משטויות, שטויות.

ואני לא מבינה את זה,

כי עד שהכל מושלם,

למה אני נשברת?

אולי אני פשוט לא רגילה לזה?

לזה,

שפעם אחת...

באמת טוב לי