dreaming about the things that we could be

ערמות של בגדים, מבולגנות אחת בתוך השניה.

המון בגדים, חלק לא יצא לי ללבוש חלק כנראה שאני לא אלבש.

אבל תמיד אני מרגישה שאין מספיק, כי אני צריכה עוד, תרבות הצריכה המפגרת הזאת.

בזמן האחרון נכנס לי לראש העובדה הזאת שהכסף באמת לא גדל על העצים וההורים שלי עוברים קשה בשבילו.

לפני כמה ימים שקנו לי חולצה, במקום לומר תודה, אמרתי להם סליחה. עצוב לי שאני בתוך כל התרבות הזאת. 

של כסף ובזבזנות וקניה בלי הפסקה. ואני מנסה להפסיק, כי זה פוגע בי וזה פוגע במשפחה.

ולא אין לי מליונים של בגדים, ולא אני לא ענייה וגם לא עשירה. פשוט ככה זה, מעכשיו אכפת לי.