dreaming about the things that we could be

היא החזיקה לי בידיים

עצמנו עניים.

היא אמרה שהיא רואה פסים בצבע שחור וצהוב

רצים לי בראש כמו המון מחשבות קטנות,

ואחרי כל מחשבה אני אומרת לא זה טיפשי.

היא הגיעה ללב ואמרה שהיא רואה שם משהו,

שמשהו לא רגיל, יש מין צבע ורוד, של אהבה.

היא שאלה אותי אם היא צודקת, אמרתי שלא,

הרגשתי שלא, לא הייתי בטוחה מה אני מרגישה.

היא הסתכלה שוב ואמרה שהיא צודקת וזה מוזר שלא.

היא הסתכלה במחשבות, היא החזיקה לי את היד ואמרה תתנגדי.

היא אמרה לי לומר אני לא חכמה, היד שלי התנגדה ולא עזבה

"את באמת מאמינה בזה", כי אני לא מרגישה חכמה או מוכשרת..

היא החזיקה לי את היד עצמה עניים והתרכזה.

"עכשיו תנסי שוב,"

שאמרתי אני לא חכמה, היד שלי ישר השתחררה,

אולי אני צריכה להאמין בעצמי יותר..