Feel the Energy

בשנה האחרונה העלמתי מהחיים שלי חלק שהיה דיי משמעותי מהאישיות שלי ואני לא יודעת אם זה חסר לי או לא. 

כנראה שלא. זה פשוט עצוב.  

אני יודעת שעכשיו הכל אמור להיות פתוח בפני ואני "רק צריכה לבחור", 

אבל אני מרגישה כאילו אני לא יכולה לעשות כלום. 

עכשיו אין שום תירוץ, אין צה"ל ויש רכב, אני לא תלויה באף אחד,

תירוצים זה נוח. 

זהו, החוגר נגזר. 

ביי ביי צהל

אני כל כך מפחדת

וזה לא הכסף או העבודה או העצמאות שמפחידים אותי, אלא האנשים.

אני מפחדת לפגוש אנשים שהכרתי, אני מפחדת להכיר אנשים חדשים,

אני מתה מפחד מהביקורת. אפילו מסתם זרים. לא יכולה יותר לשמוע אנשים מזלזלים בהחלטות שלי. 

ההורים שלי, או יותר נכון אבא שלי, כל הזמן מדבר על ההחלטה שלי לעבור כאילו היא לא סופית, לא לעשות דברים עד הסוף כי יש מצב שאני אחליט שזה לא בשבילי, כאילו הוא לא יודע שחתמתי על חוזה לפני יותר מחודש והשותפים שלי כבר עברו לדירה. נשבר לי מהזלזול הזה.