Feel the Energy

משהו מרגיש לא טוב. אני לא יודעת מה או למה, אם זה רק נפשי או שאני באמת חולה פיזית. 

לא נרדמתי אתמול בלילה אפילו שהיה כבר מאוד מאוחר, היום בבוקר קמתי עם תחושה מגעילה, אני מרגישה עייפה וכבדה, אין לי כוח לדבר עם אף אחד, אין לי כמעט תיאבון, פשוט חסרת אנרגיות לחלוטין. 

בעיקר בא לי לישון. והרבה. 

היה לי יום דיי אינטנסיבי שנגמר טוב. 

כל היום ניקינו בטירוף בשביל מסדר שנגמר בזה שאיזה תאל נכנס, העיף מבט והלך. הו וול, לפחות עכשיו נקי..

במהלך היום לא מפסיקים להפיל עלי עוד ועוד משימות, אחת על השניה ומתפלאים למה אני לא מספיקה לסיים תוך 5 דקות את הכל. בתוך כל העומס במשימות קראו לי לאיזו משימה שנשמעת כל כך מטומטמת, אבל אין יותר מידי ברירה. אני פוגשת מילואימניק, הוא מספר לי שהוא מסתבך עם משהו כל היום, אני עוזרת לו במה שצריך, מסיימים את זה תוך רבע שעה בערך ונפרדים לשלום. 

בסוף היום אני עולה לשג ומבינה שהאוטובוס יגיע רק עוד חצי שעה לפחות, מה שאומר שאני אפספס את האוטובוס השני. אין יותר מידי ברירה אז אני פשוט יושבת ומחכה. לא עוברות 5 דקות וחולף על פני רכב שיצא מהבסיס, נעצר כמה מטרים אחרי התחנה ועושה רוורס. מי זה? כמובן שזה המילואימניק! הוא שואל לאן אני צריכה ולוקח אותי בדיוק לאן שאני צריכה. סתם בחור נחמד שהחליט שהוא רוצה לומר תודה. זה היה הדבר הכי מקסים בעולם. 

היום היה התפרקות אחת גדולה. מצב זומבי.

עשיתי כל דבר אפשרי כדי להמנע מלדבר עם אנשים.

במשך שעות עבדתי בלי להוציא מילה. 

לאף אחד לא היה דבר טוב לומר, כל שיחה נגמרה בטון כועס, בניסיון נואש להחזיק את עצמי לא לבכות. 

השקט עשה לי קצת טוב.

קצת על השבוע וחצי שעבר 

הייתי בקורס קצר וכיפי, לא משהו מקצועי אלא כדי לשבור שגרה. זה היה השבוע הכי טוב שהיה לי בכל השירות שלי. 

קיבלתי כאפה נוראית כשהבנתי כמה אני לא מבינה כלום בכל מה שקשור לחשבון הבנק שלי, עמלות וכל החרא הזה. 

הרכב שלי מת. הג'יפ האהוב שלי ז''ל, סופית. אני תקועה בלי רכב עד להודעה חדשה. 

הדרכתי בפעם הראשונה עם מדריך חדש. משהו התפקשש והיינו צריכים לאלתר על ההתחלה ומה שנקרא, we nailed it. 

בסופש הייתי בסמינר, היה מאוד מאוד מאתגר אבל גם דיי נחמד בסופו של דבר. 

הייתי חכמה מספיק כדי לבקש יום חופש בראשון ובשעה טובה הלכתי להביא את תעודת הבגרות שלי. היא לא נוראית כמו שחשבתי שהיא תהיה אז אני מרוצה בסך הכל. 

את שאר יום ראשון תכננתי להעביר עם חברה שלא ראיתי המון זמן, אבל היא הבריזה אז חתכתי לב"ש, לבקר חברה שחזרה מחו"ל. נסעתי ברכבת ונרדמתי כמו תינוקת. הייתי אצלה כמה שעות ואז החלטתי ללכת לבקר דודים שגם גרים בב"ש. אני חושבת שזו הייתה החלטה הכי טובה שעשיתי בזמן האחרון. אני נהנתי נורא והם גם שמחו מאוד שבאתי לבקר. 

חזרתי הביתה עייפה וכל כך מרוצה. 

אתמול והיום היו בעצם משאית המציאות שדרסה את כל השמחה שהתעוררה בעקבות שבוע שעבר. שיגמר כבר השבוע.