Feel the Energy

תפסיקי להאכיל את עצמך סרטים. זה רק בראש שלך. 

את לבד ושקט לך מידי וזו הדרך של הראש שלך להסביר דברים לא ברורים. 

זה לא נכון ואת יודעת את זה אז תפסיקי לכל להאמין לכל שטות שקופצת למוח שלך. 

אני מרגישה כאילו אני כאן יומים כשעדיין לא עברו 12 שעות. 

יכול להיות דבר כזה? 

זה לא שהכל מושלם, אפילו לא קרוב, אבל אין שום דבר ששווה פוסט. לא טוב ולא רע. בבקרים אני מתוסכלת בצבא ובערב אני מעבירה את הזמן בדרכים שונות שלרוב הן צפייה בסדרות. את הסופשים שלי אני משתדלת להעביר אצל חברה שגרה רחוק, כמה שפחות בבית. 

לאט לאט אני רוקמת לי תוכניות, מה אעשה כשאשחרר, איפה אעבוד, מתי אעבור דירה, איפה אגור, עם מי אגור. אני יודעת שזה נורא רחוק כרגע, שמונה חודשים שמרגישים כמו נצח, אבל אני נאחזת בידיעה שעברתי כבר שנה וארבעה חודשים, שזה פי שניים ממה שנשאר לי. 

אני בסדר בסך הכל, קצת יותר צמאה לתשומת לב וחיבה מבדרך כלל, אבל בסדר. אני מוצאת דרכים אלטרנטיביות, לא קונבנציונליות להשיג  את מבוקשי ואני רוצה להאמין שאני בסדר עם זה.  

יש איזשהו חוסר ביטחון שלא עוזב אותי כבר מלא זמן. זה משתק אותי מלעשות כל כך הרבה דברים. 

משהו במוח שלי גורם לי להזכר בכל הדברים הנוראיים שעשיתי במהלך השנים ולכאוב אותם מחדש. 

אני צריכה משהו שישפר את ההרגשה שלי ואני צריכה אותו עכשיו. 

יש לי בחילה וקצת קשה לנשום. אני צריכה שקט.