אני מנסה להפסיק את כל המחשבות הרעילות האלו. אני באמת מנסה. אני מנסה להפסיק לחשוב שכולם אומרים דברים רק כדי לגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. אני באמת באמת מנסה להאמין לדברים טובים אבל זה גדול ממני, המנגנון הזה פשוט יותר חזק ממני, יותר חזק מהרצון שלי להאמין בטוב, הוא מושרש כל כך עמוק בתוכי ועם כמה שזה כואב לומר, לפעמים הוא צודק, לפעמים בני אדם הם חבורה של בני זונות שיגידו דברים טובים רק כדי להראות נחמדים או כדי להכניס אותך למיטה.
נמאס לי להגיד "אתה לא צריך לומר את זה" כשאני יודעת שמישהו מנסה להגיד דברים "בכוח", כשזה לא מרגיש טבעי. אני יכולה להרגיש את זה. אני יכולה להרגיש כשאומרים דברים לא אמיתיים. אין דבר בעולם שאני שונאת יותר מזה.
אני שונאת בני אדם כי בגללם אני לא מאמינה לאף אחד, אני שונאת בני אדם כי.. ככה. הלוואי שיכולתי לחיות בלי הצורך הזה לאהוב ולהיות נאהבת, זה היה חוסך לי כל כך הרבה חרא. הלוואי שהייתי מרגישה בנוח להיות לבד, בשקט. הלוואי שהייתי נהנת גם בלי מיליון הסחות דעת.
הלוואי שהיינו מסוגלים להיות כנים. הלוואי שהיינו מסוגלים להיות תכלס. לדבר לעניין, בלי משחקים ובלי לצבוע כל דבר בוורוד, ויותר מזה.. הלוואי שזה לא היה פוגע.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
