נפגשנו אתמול, דיברנו
אני לא חושבת שאי פעם היה לי כל כך קשה לדבר.
אבל הוא היה כל כך נפלא וחכם, מלא הבנה..
דיברתי על הרבה דברים כואבים ולרגע לא הרגשתי ביקורת, לרגע לא חששתי מהתגובה שלו.
נהנתי לנתח ולהבין, נהנתי לדבר איתו כמו קולגה, כמו שני מטפלים שבוחנים נושא מסוים.
הרגיש לי כאילו הוא מבין אותי בלי שאצטרך לדבר, כאילו הוא כבר ידע מה אני הולכת להגיד. זה היה מאוד מרגיע, התחושה שלא אני המצאתי את מה שאני מרגישה, שזו תחושה נפוצה, שזה קיים. הוא לא אמר את זה אבל זה השתמע וזה גרם לי להרגיש הרבה יותר טוב.
היום הוא שלח לי הודעה, שבה הוא כתב את מה שהייתי צריכה לשמוע בדרך שבה אאמין לו ואדע שהוא לא אומר את זה כדי לגרום לי להרגיש טוב אלא כי הוא באמת מתכוון לזה וזה כל כך ריגש אותי. הוא כל כך הבין אותי.
אני כל כך שמחה שבחרתי ללכת, שסמכתי על האינסטינקטים שלי. אני כל כך שמחה שהדרכים שלנו הצטלבו.
(זה לא קשור אבל יש לו את החתול הכי חמוד בעולם כולו, רק אומרת)