Feel the Energy

מיום חמישי לא נחתי לרגע. עבדתי, הדרכתי, הלכתי לחברה, ישנתי כמה שעות, נפגשתי עם עוד חברה, הלכתי ישר לעבודה, עבדתי עד אחת בלילה, חזרתי הביתה לישון, קמתי ישר לעבודה, עבדתי עד תשע בערב,

חזרתי הביתה כדי לגלות אותה בוכה במיטה אחרי משהו לא פשוט אז דיברנו ועיכלנו את מה שקרה ומרגיש לי שהיא במקום הרבה יותר טוב עכשיו. 

התחושה שאני לא מרגישה בנוח לדבר עם אף אחד אוכלת אותי. אני כבר לא רוצה לדבר עם הפסיכולוגית שלי ואני מפחדת לדבר עם כל אדם אחר מתוך הפחד שהוא יסכים איתה. אני מרגישה כל כך נוראית שאני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה בלי שיעלו לי דמעות לעיניים.

משהו בתוכי צועק שלא, לא ככה בוחרים עם מי לדבר, לא בוחרים באנשים שאת יודעת מראש שיסכימו איתך, לא בוחרים בחיים הקלים וחסרי התמודדות, לא בורחים ממה שמפחיד - נכנסים לתוכו עד שהוא כבר לא מאיים. 

אני פשוט לא ממש מצליחה להתמודד. 

הדבר היחיד שאני רוצה כרגע זה להתכרבל איתו, אני רוצה להרדם כשהוא מחבק אותי חזק, חיבוק מוחץ כזה.