Feel the Energy

היו ימים בהם הייתי ממלאת מחברות בכתיבה אינטואיטיבית, פשוט כותבת את כל מה שעלה לי לראש, בלי לחשוש או לפחד מהמילים, פשוט כותבת, לפעמים בוכה ולפעמים צוחקת בלי סוף מהסיפורים של עצמי.

היום אני בקושי מצליחה, אני לא יודעת אם זה עניין של זמן או פתיחות שהשתנתה עם השנים, אולי הדחף נעלם. אולי המצוקה שהייתה נרגעה.

היום אני מוציאה עצבים כשאני מאיצה עם האוטו של ההורים, אני מוציאה עצבים על האנשים שמעצבנים אותי, אני לא אוכלת יותר את החרא של כולם, אני מדברת עם חברים על  מה שאני מרגישה באמת, לא משנה כמה זה מוזר או קשה. 

אם אני בת ב15 הייתה יודעת כמה זה עוזר, וואו, שמיים וארץ.