לאנשים תמיד יש דרך לגרום לי לא לאהוב אותם.
כשאני מדברת עם מישהו\מישהי בפעם הראשונה, אני ממש משתדלת לא לשפוט ולא כלום.
אבל יש דברים שמשנים את דעתי על האדם הזה לגמרי. אני אתן לכם בתור דוגמה את ידיד שלי. הייתה לו חברה במשך הרבה זמן והם היו ממש שמחים יחד והכל היה ממש טוב. באיזשהו שלב הוא נפרד ממנה כי הוא חשב שהיא בגדה בו. היא הייתה נורא מופתעת ולא הבנתי למה בהתחלה כי אם היא באמת בגדה בו היא הייתה צריכה לראות את זה בא. בכל מקרה, שמעתי רק את הצד שלו.
יום אחד הסתובבנו בחוץ ודיברנו כשפתאום היא באה וביקשה לדבר איתו. הוא אמר לה שכל מה שהיא רוצה להגיד לו היא יכולה להגיד גם לי. היא אמרה בסדר. היא סיפרה לו את כל הסיפור של מה שבאמת קרה. היא צדקה במקרה הזה. היא הייתה זאת שנפגעה באמת בכל הסיפור. משני כיוונים. כל מה שהוא אמר אחרי הכל היה "טוב ששמתי לזה סוף" ועוד משהו שאני לא זוכרת. ראיתי את העיניים שלה מתמלאות בדמעות ודפקתי לו מבט כועס ונוזף. המבט שלו היה קר. היא הסתובבה מהר והתחילה לרוץ הרחק מאיתנו. כל כך כעסתי עליו ורצתי לכיוונה.
מאז אותו המקרה אני לא מסוגלת להסתכל לו בעיינים. לא יכולה להקשיב למה שהוא אומר, הקרות הנוראית הזאת, המבט הזה תקוע לי בראש. אני לא אוהבת את אותו הידיד כמו שאהבתי אותו פעם. וכן, התרחקתי ממנו. זה לא קשה לגרום לי לא לאהוב מישהו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
