מגירת שולחן הכתיבה

5.10.05

וכמו לכל אחד גם לי יש סוד קטן,

"להיות או לא להיות?"  לשמור או לספר?

אי-שם יש בעולם מלאך והוא עלי שומר.

איננו בשמיים – כאן, עלי אדמות,

ולפעמים אף אפשר לראותו לשניות בודדות.

מלאכי אינו מרבה לסלוח ואיננו מוותר,

בקנאות עיקשת ובקפידה מדי יום ביומו הוא שומר

שלא אחתור כנגד הזרם ולא אתגרה בסדרי העולם,

שלא אסטה הרחק מהתלם

ולא אנוע נגד סיבובם של גלגלי הזמן.

שאצמד אל המצפֶן ולא אלך סחור-סחור,

ושאת דלת הכניסה אל ארץ הפלאות אדאג בחזרתי לסגור.

שלא אבריח לחופשי פיות ומפלצות,

שלא אפול ולא אשבור כנפיים,

לא אכנס לאש, לא אכווה ולא אשרוף נוצות.

ולפעמים נמאס למלאכי עלי לשמור.

ולפעמים רוטט מזועם הוא ועיטורו קודר משחור.

ולעיתים אף עיטורו לבן והוא מקרין שלווה ואור.

נאמן למלאכתו, גם אם כי מקטר,

רק עמי מלאכי לעולם אינו מדבר.

לו הייתי רק יכולה להגיד לו מילה,

הייתי אומרת –תודה, ושהוא נפלא.

אודותיו פתוחה דרך אל עולם הדמיונות שופע אור,

אודותיו אני נשארת לרע ולטוב.

הוא חתום על שפתי, לשלומו ליבי תפילה.

לו הייתה בפי המילה,

לו הייתה גם מחילה,

לו הייתי יכולה...

הלווי והכל היה כך,

הלווי והיית מלאך.