מגירת שולחן הכתיבה

נובמבר 2004

לבי היקר, אנא ממך,

חזור לתלם, פעימה אחר פעימה,

תרגיע את ריקודך המטורף,

עצור את המירוץ – אין לאן,

אף אחד איננו מחכה שם בחוץ,

לא שומר תקוות ולא סופר ימים,

תתבגר קצת, תפסיק להיות תמים.

לבי היקר, אנא ממך,

חזור לפעום,

בבקשה, אל תבריז לי עכשיו פתאום!

נרוץ על הדשה, נטייל, נאהב,

נקנה גלידה, ננגן, נרקוד,

כל מה שתרצה ועוד,

אני מבטיחה!

נו, קדימה, עוד פעם... תמשיך!

תודה. וסליחה,

שאולי אני שוב קצת רימיתי אותך.

לבי היקר, עזוב משחקים,

למה לך לא לפעום כמו לבם של כל האחרים?

חדל להשתולל!

אין צורך להזכיר לי מה רצונך,

אין טעם להתריע לי –

לא אוכל להגשים את משאלותיך.

די, חזור לתלם, תקשיב:

פעימה אחר פעימה קדימה צעד,

יש דברים שאינם בידי

ולהשפיע אליהם לא ניתן,

כמו לבם של אנשים אחדים

שלא אוכל לרכך אותם.

נו, קדימה, תסתפק בקטן,

תראה, הנה בא חתיך מנט"ן.

היה נחמד, תחזיק מעמד,

עוד שעה,

      
עוד שבוע,

                  עוד מעט,

                           עוד קצת...