"People say that you're going the wrong way when it's simply a way of your own"

עבר זמן מאז שפרסתי את הרגשות, המחשבות והחוויות. ככל שהזמן עובר אני מבינה עד כמה זה חסר לי ועד כמה אני זקוקה לכך.

החופש נגמר לו בעוד יומיים. חופש שמרגיש קצר מדי ומנוצל מעט מדי. כל החופש שמעתי מסביבי רק "את חייבת... את חייבת..." אני לא חייבת כלום ושום דבר לאף אחד! נמאס לשמוע, נמאס להתחייב, נמאס שמחייבים אותך. אני מתחילה להרגיש שוב שאף אחד לא מבין אותי. אף אחד לא יכול להפריד לרגע את מה שהוא חושב שהוא יודע לבין מה שקורה בהווה, ובאמת לנסות להבין בלי אינטרס או רק כדי להשמיע קול. 

עבר מעט זמן, אבל אני מתחילה להרגיש בשמעמום הזה בזוגיות. קיוויתי שלא יקרה לי אך זה קורה. בשבוע וקצת האחרונים לא ראיתי אותו. דיברנו, כל יום, והוא אומר לי שהוא מתגעגע, ואני באמת מרגישה געגוע, אבל לא נענית להצעות לבוא אליו. זה לא שאני לא רוצה, אני מאוד רוצה. זה המצב בבית שלי שמונע ממני. והוא, מסרב להבין ולהאמין ורק חוזר על הצעותיו עד שזה כבר נשמע מגוחך. אני לא רוצה להרחיק אותו אבל מפחדת שיחשוב שאני לוקחת הכל כמובן מאליו, שאני משחקת בו ושאני מתחמקת ממנו. זה פחד שיושב בתוכי במשך כל החופש ולא מרפה.