אני עומדת מול הספסל כשכמה בנות יושבות עליו. אנחנו מדברות, ופתאום אני מרגישה מישהו מתקרב אליי מאחורה ומחבק אותי מלמטה, איפה שאני שונאת שמחבקים אותי, מהמותניים. אני מבינה שזו את, אבל אני לא מתנגדת ולא אומרת לך את מה שאני אומרת לכולם שמנסים לחבק אותי מהמותניים, ואני נותנת לך לחבק אותי, להישען עליי, אני מחזיקה את ידך שלופתת את מותניי, ואנחנו מדברות עם כולן. כמה בנות קמות ומתפנה מקום על הספסל, ואת פונה לשבת אך לא מרפה מהחיבוק שלך, אז את מתיישבת ואני מתיישבת עלייך, הלחי שלי מתחכחת בשלך, וזה כל כך נעים שאני לא יכולה שלא לחייך.
מישהי משמיעה שיר מהפלאפון שלה. ברונו מארס. אני צוחקת, "בדיוק באתי להגיד לך משהו עליו," אני אומרת לך. "אתמול שמעתי שירים שלו והסתכלתי בתמונות שלו... והוא... לא כל כך חתיך!"
"ברונו חתיך ועוד איך!" את עונה לי.
"לא, לא משהו... במיוחד מה שעובר על השיער שלו בזמן האחרון..."
מצד ימין שלנו יש מסך מחשב כל שהו שמעביר תמונות בזו אחר זו. פתאום מופיעה תמונה, של ג'סטין ביבר, עם זיפים. "יואוווו!" אנחנו נמסות.
ואני תוהה לעצמי מתי אני הפסקתי לאהוב כל כך את ברונו וממתי את ככה נמסה למראהו הילדותי של ג'סטין.
שיהיה. מה אכפת לי.
אני פאינג יושבת עלייך ומריחה את הריח שלך.
נראה שחזרנו לחלומות האלה עלייך שרק דורשים אותך, בצורה של חברה, הכי פשוטה שיש.
סתם תמונה שמצאתי, מזכירה לי אותך ואת ע'. למרות שאת הרבה יותר רזה ברגליים. השיער שלך בכלל חום בהיר ולע' יש טעם יותר טוב בנעליים.
אתם עדיין ביחד? מקווה שכן. בעצם, לא אכפת לי.
אחחח כמה זמן לא כתבתי עלייך... אבל מסורת זו מסורת, לא?
חרא, חרא, חרא! פוסט ראשון של חודש אפריל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
