אני אוהבת לקנות דברים באיביי,
זה התחיל מכיסויים לפלפון, המשיך בנעליים, וננגמר במלא מלא שטויות.
אני מזמינה דברים,
מתחרטת,
רגשות אשם,
הולכת לישון,
מתעוררת,
לא מתחרטת,
משלימה עם זה,
חושבת על החשבון בנק,
ביטולים,
מתבאסת על הביטולים,
מבטלת את הביטולים,
ציפייה,
דואר,
ציפייה,
אושר.
חיפוש קניה הבאה.
אני לא מכורה לאיביי,
מכירים את הנשים האלו,
כשריק להן בחיים, עם הבעלים שלהן,
הן לוקחות את כרטיס האשראי שלו,
והולכות למלא את החיים שלה בדברים גשמיים.
אז כן......
הבעיה היא.........
אנחנו לא נשואים,
והחשבון לא משותף....
ואני מתקרבת לעבר המינוס...
איזה כיף..
אולי בעצם החלפתי את הציפייה של חזרתו הבייתה לציפייה לפתק האדום של בדואר....
אולי אני פשוט מכורה לאיביי.