יומנו של לוחם

"יונתן מקום שלישי בכוח, אליה סוגר ואני חוד." ככה התחיל המ"מ החדש שלנו את הקפ"ק (קבלת פקודות).

מ"מ צעיר, עכבר בא"ח. את התרגולות הוא העביר מדף ועברנו תרגולת תרגולת. התווכחנו איתו כמעט על כל דבר ולימדנו אותו הרבה דברים גם..

המבוקש הוא בסך הכל הפסדיסט, לא משהו רציני בכלל. לא היה צפי להפס"ד בכלל ולכן התחמשות להפס"ד הייתה עם מינון נמוך מהרגיל..

סוף כל סוף סיימנו עם התרגולות ונכנסו לאכול ארוחת ערב. התלחששויות על המ"מ החדש ועל מעצר ראשון היו לנושא שיחה ראשון בחדר אוכל.

"אבל המעצר יהיה קל. הבנתי שזה סב"כ 2 קילומטר רגלי ואין צפי לכלום"

"נכון אבל עדיין. איך מוציאים אותו לבד? מה עם חניכה?"

עלינו על הספארון (רכב גדול ממוגן) ע"פ צמדים והתחלנו נסיעה. השעה הייתה כבר מאוחרת וכשירדנו מהספארון נשאר לנו חצי שעה עד לבית של המבוקש. התחלנו ללכת בקצב מהיר מאוד.. עברנו בשדות וחורשות על הפלסטינים. ההליכה הייתה קשה מאוד מכיוון שהאדמה הייתה בוצית, כל צעד הרגל שלי שקעה עד הקרסול! תחשבו איזה גלחץ  צריך לעשות אחרי זה! חח

עברנו באמצע הדרך בשדה של בצל ירוק. בגלל שדרכנו עליהם האוויר התמלא בריח של בצל נעים. חיכתי לדמעות שלא הגיעו וגם התנשפתי כמו חמור בגלל ההליכה המהירה בתנאים קשים.

המ"מ ירד לכריעה ולא עבר 3 שניות וכל המחלקה כרעו ברך גם. אגרוף קמוץ, היד עולה למעלה ונוגעת בקסדה, עולה ויורדת בקסדה. המ"מ מעביר הודעה שכל המפקדים יגיעו אליו. מי שמאחורי המ"מ עושה את אותה התנועה גם. וכך גם מי שאחריו עד שכולם עושים את התנועה הזאת. ואז כל המפקדים בריצה שפופה רצים למ"מ לקבלת פקודה.

הוא לחש והייתי צריך להטות את הראש קדימה ולעצור את הנשימה כדי לשמוע אותו.

"קבלו, הבית ממולנו, זה פאה 9, אנחנו בנקודת זינוק, בהוראה שלי כולם סוגרים על הבית."

הלכתי לצמד שלי והעברתי לו את ההודעה. הצמדתי את המע"ד (השפורפרת של הקשר) לאוזן. אחרי דקה:

"צוות משחק     כאן ברזלן 6           קבלו סגירה את הקוביה        עכשיו"  כל כמה מילים הוא עצר להתנשף עוד מההליכה.

תפסתי את הצמד ורצנו לכייון הבית, לפאה 6, דלת כניסה.

מי שלא הבין יש פאה 12 3 6 9 שזה כמו שעון. 6 זה הכניסה לבית ו12 זה בקצה השני. תשע ימין לשש ושלוש שמאלי לשש.

רצנו לפאה שלנו. ירדתי לכריעה וכיוונתי את הנשק אל החלונות. אין אף אחד. הצמד שלי אמר בשקט: "אין אף אחד מאחורה" ואז אמרתי בקשר

"ברזלן שש כאן יונתן פאה 6 קבל מוקי. 9 3 ו12 דיווחו גם ואז הוא הגיע ודפק בדלת. הם ישנו אז הוא דפק חזק יותר. עדיין לא ענו.

"יפתח אלבב!" הוא צעק. בערבית זה פתחו את הדלת.

"למה הוא צועק כוסעמק!" אמרתי למנחם, הצמד שלי.

"כי הוא צעיר זה למה!"

מישהי פתחה את החלון מעל המ"מ. ישר כיוונתי עליה את הנשק והיא סגרה בטריקה. הפלילה את עצמה. אחרי דקה ועוד כמה צעקות היא פתחה את הדלת.

ובאותו הזמן, שריקה מכיוון פאה 12. בטוח זה לא אנחנו. ערבים זיהו אותנו והם שורקים לחברים שלהם כדי להתחיל עם האבנים.

"זין זין זין זין!" מנחם אמר.

"אחי אין לנו אלפ"א כמעט!" עניתי לו.

"יהיה בסדר.."

"ברזלן 6 מ12"

"המשך"

"קבל תחילת ז"א מדרום עד כאן חמש איש. מבקש אישור לאלפא וקבלת תחמושת נוספת."

"רות מאושר, תתקמצן!"

חמש שניות אחרי זה כבר שמענו את הבום הראשון. רימון הלם. העיר את כל הכפר!

לא עברו כמה דקות ומפאה 12 הגיעו כבר 30 איש. והכיוון שלי עדיין אף אחד..

"ברזלן 6 מפאה 12 קבל נגמר לנו התחמושת מחכים לחדשה עבור"

"רות, בדרכו"

בנתיים פאה 3 ו 9 עזרו להם והביאו להם את האלפא שלהם.. ירינו גם קצת גז וזה הרחיק אותם לקצת זמן. הרגשתי את העניים שלי מעקצצות קצת מהגז..

יונתן באים 2 אנשים מהכיוון שלי אני מתחיל נוהל מעצר חשוד.

וצעק להם: "ווקף ולע אנע בטוחק!" שזה אומר עצור ולא אני יורה.

הם עצרו לשניה והמשיכו להתקדם.

"יונתן רוצה להחליף אותי? אתה קלע אתה בטוח פוגע."

"בטוח?"

"כן נו יאללה זריז אני אחפה על הבית"

הסתובבנו וכיוונתי עליהם את הנשק. היה לו פאקינג משו ביד. רק שזה לא נשק!!! זה היה שחור וקטן..

כיוונתי את הכוונת שלי ליד שלו. לא זיהתי מה זה וצעקתי שוב וואקף וואקף ולע אנע בטוחק.

לא עצר הזבל. הוא היה מרחק עשרים מטר ממני. ע"פ פקודות מותר לי לירות לו ברגל כבר. אבל חיכתי. אני לא יורה סתם ועל הזין שלי הפקודות!

"ברזלן 6 פאה 12 מחכים לתחמשות עדיין!" הוא צעק בקשר תוך כדי. "יש פה שלושים עד ארבעים איש עבור"

"רות שניה אצלך. הרכבים בדרך."

הוא הרים את היד ואז ראיתי. בקבוק, בקבוק תבעירה. עדיין מותר לי לירות בו. אבל העדפתי לחכות. אני לא רוצח.

הוא הדליק את הבקבוק בקצה. 

כיוונתי את הנשק לברך שלו.

הוא הרים תיד בתנופה להעיף אליי.

'רגע, למה ברך? הוא קרוב אני יכול להוריד אותו לגמרי!" העלתי קצת את הנשק והייתי על הצוואר שלו.

"עלההה וואכברר" הוא צעק.

ואז. בשניה אחת, הבן אדם צורח.. הבן אדם עולה בלהבות! הוא לא הרים את הבקבוק טוב וכל הדלק בפנים נשפך עליו והוא הדליק את עצמו!

חבר שלו ברח. עדיין אני יכול לירות בו ואף אחד לא יידע. אבל אמרתי כוסומו גם ככה הוא הולך למות. שימות לבד.

הרכבים הממוגנים הגיעו ואיתם האלפא. רוב ההפסד היה בצד שלהם ואצלנו היה שקט חוץ ממנו שהוא ניסה לכבות את עצמו ללא הצלחה בגילוגים על הריצפה. אני לא יודע אם הוא מת או לא כי אחרי חמש דקות בערך כיבו אותו ופינו אותו.

לא היה מחזה מלבב בכלל אני יכול להשבע לכם..

המ"מ הכריז שהעצור בידנו ומקפלים. התקפלנו תוך כדי ירי גז חמש דקות ועפנו משם.

ברכב כבר שקט יותר חוץ מהאבים שזורקים עליו שזה רעש קצת מציק. קצת הרבה אם זה בדיוק איפה שאתה יושב.. חח

העצור לא הפסיק לבכות ושרנו לו 'ים של דמעות' כולם ביחד. הוא לא הבין עברית חבל חח.

וזהו אני שונא מעצרים שונא. נמאס ממראות כאלה כל היום@