יומנו של לוחם

היי. שבוע טוב :) 

ממש מתחשק לי לכתוב ואין לי איזה מוראק (סיפור) טוב לספר. כי מאוחר וצריך לישון. אז קצת חפירשיינס..

קמתי מאוחר היום. בלי מצב רוח לחזור למוצב. הגעתי בדיוק בזמן לאוטובוס אבל פיספסתי אותו בכוונה. רציתי לקנות סיגריות ולחפש שוקולד נוטלה. כי וואלה החומי הזה של הצבא יצא מהתחת כבר..

איך שהגעתי כרגיל המ״מ שלי אומר לי שאני בא למעצר. אמרתי לו אפשר לדבר איתך בפרטני? (גם מילה צהלית חח) הוא ענה שכן.

״תשמע, אני מפחד לצאת למעצר היום.״ אמרתי לו ישירות. ״לא יודע אם זה טראומה, אבל אם ייקרה מה שקרה פעם שעברה אני לא אתפקד כמו שצריך ואני סתם אכנס ללחץ״

״אז בשביל מה התגייסת להיות לוחם?״ הוא שואל אותי. ״כדי לפחד מכמה אבנים ומטענים?״

תשמעו אני מתחרפן איך הם מדברים על זה בכזה קלילות. למה? מטען או אבן, לא יכולים להרוג אותך?

״זה לא קשור. תן לי קצת מנוחה ממעצרים תן לי לעכל את מה שהיה אז״ עניתי לו.

בדיוק הסמל שלי עבר, הוא שואל אותי: ״יונתן אפשר לדבר איתך רגע?״ 

רציתי לענות אבל הוא משך אותי למסדרון וישר התחיל לדבר;

״אתה יודע איפה אני גר נכון?״

״כן נו״

״אתה יודע כמה פיגועים היה אצלנו ביישוב לפני כמה שנים?״

״לא, כמה?״

״המון. ואני עברתי אצל הרבה פסיכולוגים וכל הנוער ביישוב עבר אצל פסיכולוגים. אתה יודע מה המסקנה שראיתי בעניים שלי?״

לא עניתי. והוא המשיך.

״היו כאלה שנסעו לחו״ל כדי ׳לשכוח׳ והיו כאלה שהמשיכו להסתובב באותה גינה שנרצחו שם אנשים. ולצחוק שם כמו פעם. 

אותם אלה שנסעו לחו״ל הפחד נשאר אצלהם. ואילו אלה שנלחמו נגד הפחד ונכנסו בדיוק לאותו מקום שהיה שם רצח. עברו הלאה!

אם אתה לא רוצה טראומות בהמשך אני ממליץ שתצא היום למעצר!״

עניתי לו שהוא צודק. אבל אני אצא פעם הבאה. (שביזות יום א׳ אתה יודעים..)

וואלה, הוא צודק.

התגייסתי ללוחמה. או שבעצם.. אספר בקצרה.

התגייסתי על מנת להיות ג׳ובניק. טבח, שבוע שבוע.. רק שהמפקדים שלי לא ויתרו לי וכמה שעשיתי בלגן הם לא הורידו אותי לג׳וב.

באיזשהו שלב (בין הטירונות שכל הזמן בכיתי לאימון מתקדם) היה לי שיחה עם המ״פ ויצאתי מהשיחה בדעה של: ״מה שלא הורג אותך, מכשל אותך!״ ואין דבר כזה לא יכול, יש לא רוצה..

ואז באמת התחלתי להכנס לכושר ולרוץ עם כולם.

כן אני, זה שהיה רץ 2 מטר ומתנשף כמו חזיר מת סיים הכשרה בריצת 10 קילומטר בלי להתאמץ כמעט..

אני אמשיך לצאת למעצרים. לא כדי להתגבר על הפחד. ולא כי אמרו לי. אלא כדי להראות לעצמי שאני יכול לצאת לומרות הטראומה ואני אתפעל את המצב כמו שצריך!

אוקי. המשך חפירה ולילה טוב..

החלטתי להיות תורן היום. טעות או לא? אז.. אממ.. הטעות הכי גדולה שיש!

יום שלישי אנחנו עוברים לקו אחר. (מוצב חדש ומשימות חדשות) מה שזה אומר שצריל לקפל את כל המוצב ולהתחיל לארוז. אז עבדתי מהשעה שש וחצי עד אחד בלילה. ואני לא מתבכיין, היה נחמד דווקא. נוב 12 (צעיריםםםםם) הגיעו אלינו למסייעת והם אנשים ממש נחמדים. אז עבדתי איתם ושמנו מוסיקה בשיא ווליום והרס״פ התחיל להתחרפן בגללי. כי יש לי בעיה כזאת. אני לא יכול לשמוע טראנסים בלי לרקוד חח. 

בסופו של דבר הוא התחיל לרקוד איתי ביחד חחח..

וזהו :)

לילה טוב אמיגוס..