הייתי בשתי הופעות במהלך חיי (אם לא מחשיבים להקות חובבים)- וזו הייתה הטובה מבניהן.
לפני ההופעה, חיבבתי את אלססט. אפילו חיבבתי מינוס.
אבל אחרי ההופעה... וואו. הם מדהימים בצורה יוצאת דופן, וכל כך חבל לי שהלילה הזה הסתיים.
אפילו שזו בכלל להקה שונה לחלוטין, התנגנה לי כל ההופעה שורה אחת משיר שאני אוהבת-
"Hey moon, please forget to fall down
Hey moon, don't you go down".

נכון שהיו קצת פאקים מציקים,
כמו העובדה שביקשנו מידיד לשמור לנו לשנייה על המקום- והוא לא שמר
או שעמד לפנינו בחור שנראה כאילו הוא חווה התקף אפילפסיה/פרקינסון חמור במיוחד
או שיחסית בתחילת ההופעה, בדיוק כשהתחלתי להיכנס לאווירה- נגמרה לי הבטרייה, אז חסל סדר ניצול העובדה שאני יציבה בשביל לצלם (לפחות היה את הפלאפון של ליאורה)
אבל לעומת החוויה הכללית- הפאקים האלה כל כך מזעריים, שלא היה לי אכפת בכלל.
בניגוד לרוב מעריצי הלהקה, שבדרך כלל מעריצים בעיקר את נייג' (וכמובן שיש לכך סיבה נהדרת),
אני נתפסתי על המתופף. אני לא יודעת למה. חוץ מהעובדה שהוא מתופף נפלא, והתופים של אלססט מדהימים, משהו בהתנהלות שלו ובחיוך שלו ובמבט שלו פשוט גרמו לי לחבב אותו מיד.
ווינטרהאלטר, אתה מדהים.

ההופעה הסתיימה בצורה קצת מאכזבת. בגלל שיש להם הרבה מוזיקת רקע שלא כל כך ניתן לעשות בלי עריכה והקלטות וכו', נוסף על הנגינה והשירה- הם השתמשו בלפטופ ורמקולים. אחרי שהם ירדו מהבמה, מוזיקת הרקע המשיכה להתנגן בינתיים. אבל אז, אחד העובדים שם עלה והתחיל לכבות את המגברים וכו', וכיבה בבום את המוזיקה.
זה פשוט היה- טוב, הסתיים, ביי ביי, נגמר הלילה המדהים שלכם, לכו הביתה, אתם מגורשים. שו.

אחרי שהסתיים, יצאנו מהתאטרון/מועדון/מקום מפוקפק, וקניתי דגל של Les Voyages de l'Âme. וממש לפני שיצאנו, אמרו שחברי הלהקה עומדים לצאת ולהצטלם/לחתום/לדבר עם מי שיירצה.
אז ליאורה פחות או יותר הכריחה אותי להישאר, ואני מודה לה על כך.
כי עכשיו, יש לי דגל חתום בידי ארבעתם, ואפילו התנצלות מהבסיסט על כך שהוא חתם לי עקום.

קצת מבאס לשמוע את השירים במחשב כרגע, כי הם הרבה יותר טובים בלייב לטעמי. בייחוד הגראולים, באופן מפתיע.
כן, טעיתי, הטעם שלי לא ממש הפך לקל יותר. אין לי טעם מוגדר, בכל אופן.

הפקת לקחים להופעה הבאה:
-יש לך מקום? נפלא! אתה לא זז ממנו. לא משנה מאיזו סיבה. רוצה לפגוש חבר? תקרא לו אליך. אתה לא זז.
-במקרה וחברי הלהקה יוצאים אחכ- בוא ממש בהתחלה או ממש בסוף, אחרת חבל עליך.
-למצוא חבר/ידיד יציב מספיק שיסכים להרים אותך על הכתפיים, כי אפילו שאני יחסית גבוהה- ליד רוב האנשים שם הייתי צוציקית.
-ללבוש מה שרוצים, על הזין שלי שאם אני אלבש לבן אני אראה כמו זרקור בין כל לובשי השחור. לא שלא הייתי רוצה ממה שלבשתי, אבל השקעתי בזה הרבה יותר מידי מחשבה. לבשתי גופייה שחורה, באותה המידה יכלתי ללבוש גופייה לבנה עם כדורים פורחים בצבע טורקיז, לא אכפת לי
-לוודא שהלורד שלך עובד לפני שאתה נותן לאחד מהם לחתום איתו. מזל שהיה שם מישהו עם לורד שעבד

בכל מקרה,
למרות שהבטרייה נגמרה לי מהר מאוד- הספקתי לצלם כמה תמונות לא רעות



איך הופכים הופעת מטאל לגן עדן של דובוני אכפת לי? נותנים לי ללחוץ בטעות על משהו





הדגל יפהפה שלי
שיישמר סגור עד שאני אצבע את החדר


אני חושבת שראוי שאסיים את הפוסט הזה עם השיר הראשון שלהם שאי פעם שמעתי


אני כבר מצפה להופעה הבאה.