אז כפי שחלק מכם יודעים מהפוסט הקודם- ברנדון מתגייס עוד חודשיים לקרבי.
ונוסף על העובדה שהוא ככל הנראה לא רוצה אותי- אמרתי לעצמי שהגיע הזמן לוותר!
קורה, ועוד ייקרה, אין מה לעשות.
...ברור שבמציאות לא הייתי רגועה כל כך, אבל זה תמיד ככה!

וזהו, החלטתי שמוותרים לחלוטין על כל כוונה כזו או אחרת, רק נהיה ידידים וזהו
כי הוא בנאדם מקסים, שגם כידידה הייתי מאוד שמחה להיות קרובה אליו

קיצור!
היום בצהריים, ארוחת שבועות משפחתית, סבא וסבתא מגיעים, אח שלי והחברה שלו, אחותי והחבר שלה, כיף חיים מסיבת חלום
שנייה לפני שמתיישבים לאכול, בודקת שנייה את הוואטסאפ, כדי לדעת איזו קבוצה שלחה חג שמח הפעם *מגלגלת עיניים*
היי תראו, ציונים בלשון, 87 במתכונת! שמעו, סחטיין עליי.
ו... הודעה נוספת. מברנדון. האם אני באה לסטנדאפ שיש מחר?
לא ידעתי על קיומו של סטנדאפ, ויידעתי אותו לגבי כך
אז הוא אומר שהוא שואל אותי עכשיו אם בא לי

עכשיו
זה לא דייט או משהו בסגנון
כי קלירלי יהיו שם עוד חברים שלו וכו'
אבל רק העובדה שהוא התחיל שיחה היא בגדר נס
ועוד להזמין אותי לאנשהו? WELL DARLING, THAT'S A SHOCK

רק חבל שזה היה לפני האוכל, כי מתברר שזה קורה לא רק כשאני עצובה.
הגרון פשוט נסתם, אכלתי בכוח קצת פסטה רק כדי שסבתא ואמא שלי לא יעשו לי את המוות.
כיף חיים!


הייתי טנא היום
אני טנא מקסים

רק שתדעו
השיבולת אחכ נתקעה לי בשיער.

עוד דפקה- המבטא שלי פגום לחלוטין.
אתמול אמרתי משהו לשלי באנגלית, וזה התחיל במבטא אמריקאי רגיל, כמו תמיד, ועבר באמצע לשילוב בין מבטא בריטי למבטא אוסטרלי. והיא הסכימה איתי לגבי זה.
ועכשיו, אמרתי לעצמי משפט באנגלית- ויצא ספק בריטי ספק סקוטי.
אני פגומה?

גרסאות 8-bit זה אחד האדירים, באמת שכן
כנ"ל לגבי of montreal